האמת הפסקתי בהתחלה, התיאורים ממש מייגעים והספר לא זורם
גם עצבן אותי שקפצו פתאום בהתחלה מפרק ראשון לשני ב5 שנים ולא אמרו כלום, כאילו העלילה המשיכה כרגיל, רק באמצע הפרק השני הייתה פסקה שמסבירה חלקית מה קרה אבל לא ברור עד הסוף
החלטתי לעזוב בהתחלה

ספר סתם, כזה שאפשר לקרוא במידה ואין שום דבר אחר נגיש.
מסופר על יפן בתקופה שלה במהפך בין המסורתית למודרנית (פתיחת שעריה למערב) דרך נקודת מבט של ילדה שמשמשת בתפקיד פילגש לשוגון.
הסיפור לא כתוב טוב, העלילה לא משהו כלל והסוף צפוי מראש. הסופרת מנסה להכניס יותר מידי תעלומות ורגש לא כתוב היטב.

יש לי הרבה הסתייגויות בקשר לספר הזה.. קראתי אותו עד תומו, לא הייתה לי בעיה מיוחדת, אבל יש לציין שהספר היה מייגע קצת.. הקטע של ראיית המצב בענייה המוגבלות של סאצ'י יפה וטוב, אבל הגביל את המחברת מאוד, וגרם לנו לקבל מידע מוגבל שכשמגיע מגיעה טיפין טיפין, עטוף ביריעות כבדות ומייגעות של תיאורים, לא תמיד מעניינים (אם כי יש להודות שהיא בהחלט מציירת תמונה - עד כמה שזה מייגע ללקט פרטים פרטים).

הימים, מלחמת אזרחים ביפן - סמוראים מהדרום שומרי המסורת הסמוראית מול הסמוראים מהצפון מאמיני הקדמה והנאורות. סיפור של ילדה מאומצת שהפכה לפילגש השוגון, בזמן הזה אימוץ ילדים היה עניין שבשגרה לאף אחד לא היה מעניין מי היו הוריו כל עוד יש לו גג מעל לראשו והורים טובים. סיפור תלאותיה וגילויי משפחתה ואהבתה האסורה של סאצי בזמן המלחמה. ספר זורם, מעניין ומותח.

אני רואה הרבה הסתייגות בתגובות ביחד לספר, והאמת היא שאני לא מוצאת בו כל רע חוץ מהעובדה שהתיאורים בו ארוכים ומעיקים מדי.
ככל הנראה אני פשוט משוחדת בגלל העניין שיש לי בספרים תקופתיים, ובכל הקשור לתרבות יפן העתיקה; אבל חוץ ממה שציינתי מקודם הספר לא רע בכלל.

קניתי ת'ספר לפני יותר מחצי שנה.מדי פעם אני מוציאה אותו ומנסה לקרוא.2 עמודים מקסימום... ככה אני תקועה איתו כבר כמה חודשים.

נ.ב.
עבר חודש מאז שכתבתי ביקורת, ואני עדיין תקועה איתו.

אהבתי. ספר מעניין מאד על חיי הפילגשים בארמון קיסר יפני, המוסכמות והנימוסים, הפער העצום בין המעמדות ובכלל - עולם שלם שלא הכרתי...........

ספר מוזר...
מצד אחד יש בו סיפור יפה עם "רקע" מעולה של יפן הפיאודלית
מצד שני התיאורים מייגעים עד מאוד
אבל מילא זה,כי ספרים שמתארים את יפן העתיקה כמעט תמיד שופעים בתיאורים ארוכים ומפורטים במיוחד, אבל פה לפעמים לא הייתי בטוחה אם הסיפור הוא על פילגש או כלבת ציד...
כל מחשבה זיכרון נוף וחוויה של המספרת מלווים בתיאור מדוייק של הניחוח שעטף את הסיטואציה, זה כבר מוגזם.
וחוץ מזה, מה זה "קובעים"? (המילה בשימוש בספר לעיתים קרובות מאוד במקום כובעים, כאלה שאדם חובש לראשו.)

אתמול חברתי העבירה אלי את הספר התחלתי לקוראו הוא מושך ומרתק שקשה להפסיק באמצע,אני ממתינה לרגעים השקטים שלי בחצות הליל [הוא עב כרס]למרות העומס הכורע של סוף השנה,יש ב"ה גם שבת מנוחה אמשיך ואמליץ.