ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 29 ביוני, 2021
ע"י חני
ע"י חני
"אחות לוחמים....כל זמן שהם לוחמים. אחר כך חוזר הכל לקדמותו – האשכנזי אל הסדינים הצחורים שלו, "הפרענק" אל משכנות העוני".
מזמן לא שמעתי סביבי ביטויים כמו "ווזווזים" שזה אומר אשכנזים, או "פרענקים" שזה אומר מזרחים. בתחילת הקריאה בספר זעתי ללא הפסקה והרגשת אי נוחות התפשטה בקרבי אבל סיימתי את הספר בימים ספורים כי הספר הוא ההתחלה של כולנו כאן, הוא השורש של השורשים. היה בי קצת זעם בתחילת הספר על הנצחת המזרחי המתקרבן. סוגיה שכנראה עדיין חיה ומבעבעת כמו צבע שאי אפשר לשטוף מהנשמה.
הסופר סמי מיכאל הבגדדי הוא חיה פוליטית שנדמה מהמאה הקודמת. כותב בצורה כה אותנטית שכנראה התמונה שהעביר בספרו חיה עדיין בראשו כאילו זה ממש עכשיו. האותנטיות בספר צפה כי סמי מיכאל לא בחל בשום "פרות קדושות" שם הכל על השולחן וגם אם "ירה ברגליים" של המזרחים לרעתם , מבחינתו הא הביא את האמת שראה כפי שראה אותה לשני הצדדים עם קו חוצה באמצע.
יש לציין שזו פעם ראשונה שאני ממש נתקלת בתמונה כתובה שמספרת על חיילים ממלחמת ששת הימים שמרגישים שיש להם יותר עם הערבים מאשר עם החברים שלהם ביחידה. וזו נקודה למען האמת שאף פעם לא חשבתי עליה. איך יוצרים נאמנות לארץ כשאתה בריב עם הזהות של עצמך, הרי אתה עדיין לא מרגיש שייך.
"נגזר עלי להילחם ניחא. ניחא. אעשה הכל על מנת ללחום ולהגן על נפשי. מרגע זה ואלך – אני אדיש. ואני שונא את הארץ הזו הנערמת מאחורי. מאידך- אינני מכיר אף מצרי, ואיך אוכל לשנוא אותו – לטפח בקרבי משטמת-מוות אל האדם שלא ראיתי מימי?"
הספר הוא סיפור המעברה (שאף פעם לא שמעתי אותו מאבי ז"ל). את הקשיים והבידונים שהם הפחונים שהיו גרים בהם שעפו ברוח או נשרפו עם האנשים בתוכם. את הבושה של אנשים גאים במשכנות עוני ליד מזבלת חירייה. את הזבובים והנשים המתייזעות בלויות בסחבותיהן. את הילדים שקטעו את לימודיהם באופן מסודר שרק רצו להמשיך תיכון ולהיות גאים בתעודה שהביאו לאבא ובמקום זה נאלצו ללכת לעבוד. והאנשים הללו, שהקימו את המדינה התחילו את חייהם כאן בארץ בבוץ ניסו להבין את שפיפות הקומה שהחיים כפו עליהם לפתע. החלומות והציפיה לא התיישבו עם המציאות. השפלה שחשבו שיקבלו אותם בפרחים כשירדו מהמטוס ובמקום זאת השפריצו עלייהם חומר מחטא. (זה לא שלא שמעתי בחצי אוזן שזה מה שהיה אלא פשוט פתאום הבנתי מאיפה הקרע התחיל). הכאב הזה שקרע להם את הלב בהסתכלות של הווזווזים על הפרענק המזרחי השחור כמלוכלך "ובור ארץ" שאין לו נימוסים הרס אותם וגרם להם מראש להילחם על מקומם אבל גם להנמיך קומה. כמו עם הזירעונים והביציות, החזק מנצח!
זו עלילה על התחלות, על משפחה שהתפזרה ולא נשאר ממנה הרבה, שני אחים דוד ושאול שהגיעו די רחוק בזכות לימודים קשים והתמדה כי ידעו שזו הדרך היחידה לשרוד. השוני ביניהם הוא השוני בצורת ההסתכלות של החברה כולה. והנה פה דיאלוג ביניהם שמסביר על רגל אחת את כל התורה.
"כשאתה שואף למשהו בכל ליבך, ובכן, אתה שוכח הרבה דברים אחרים. כמו, למשל את המלה-"שחור" ,אה?". "אל תהיה טיפש, דוד: כל מלה בספרים האלה קובעים בצורה מדעית שאין אנשים נחותים".
מעבר להיבטים של "הם ואנחנו" זה ספר נפלא וכתוב טוב, חשוב לכל ישראלי, זה חלק מההיסטוריה שבנתה אותנו כעם. ואם אנחנו רצים להבין תהליכים חברתיים וגם לתקן אותם אז זו התחלה טובה בדרך. לא לשכוח שאנחנו עם אחד אבל גם בני אדם, כולנו אנשים וחייבים להתקדם הלאה ולהשאיר מאחורה תפיסות שלא מכבדות אותנו!
47 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
טוביה תודה על היושר בדבריך ועל תגובתך.
הרי אי אפשר לומר שהדברים חדשים לי לחלוטין. האם שוכנעתי באמינותם? ובכן, אני חושבת שהייתה הקצנה בדברי סמי מיכאל, כן! אך הרבה מהרגשות שגעשו באנשי העליות לסוגיהם היו אותנטיות לחלוטין.ראה מה קורה עם התרבות שלנו.איך בונים על קלאסיקות ישנות משהו חדש ובכך מנציחים את החדש והישן פתאום הפך פחות לגיטימי או רלוונטי לדורות הבאים.פתאום יש לגיטמציה. הכל תולדה של גרעין מסויים שגדל וגדל. היום על הבידונים בנו וילות יפות ושכונות משגשגות וטוב שכך!
|
|
טוביה
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
בלי כותרת
חני. התחברתי מאוד לתחושות הראשונות שלך – אי נוחות, זעם וכדומה. תיארת באופן מרהיב כיצד הצליח כשרונו של הסופר לשאוב אותך לתוך הסיפור. תתקני אותי אם אני טועה, קיבלתי רושם שהתחברת לסיפור עד כדי כך שהתחלת להאמין גם לתכניו. אני סבור שמדובר בהקצנה מכוונת של מציאות, אשר כדי לדעת את סיבותיה יש לשאול את הסופר עצמו. התרשמתי מאוד מאמינות הסקירה שלך.
|
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
האמת שיש ישובים שזה כמו בועה כזו. (אני זוכרת שגרנו פעם בצור הדסה וזה היה ככה)
חיים ביחד מגיל קטן, המצב הסוציואקונומי פחות או יותר דומה. שום דבר לא שחור מדי או לבן מדי. הרמוניה מבורכת מה שנקרא.
אם אני מדברת עם חברה צעירים כמו בנותי וחבריהם אני מבינה שיש להם אי אילו הבנות ותובנות בעניין.יש הבנה שלא כולם גדלים על אותם ערכים. לא לכולם מחכה מכונית מתחת לבית כשמסיימים תאוריה. ולא כולם מוכנים לעשות שנת שרות.אני רק מקווה שהפערים לא יגדלו למימדים ענקים. יש משהו טוב בהומוגניות לפי דעתי שמחשל אנשים באופן כללי. |
|
עומר ציוני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
זה אחד הספרים שעיצב את חיי ואת השקפת עולמי. עד שקראתי אותו לא הייתימודע לפערים העדתיים ולמשמעותם, לעוצמתם ולפוטנציאל ההרס הטמון בהם. טוב שהוא עדיין על המדף.
|
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
תודה רץ. וריבלין לא טועה
אבל חשוב לשים את השבטים מאחורינו
היות והביאו לחורבן גדול בעברנו. עדיף שנלך כעם שבתוכו יש אנשים שונים בצבעים שונים ושכל אחד יחיה איך שהוא מרגיש לנכון. |
|
רץ
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
חני - ביקורת מעוררת מחשבה, כמו שרובי רבלין אמר - אנחנו לא עם אלא שבטים, לנסות למצוא חיבורים אפשריים, זהו האתגר הגדול.
|
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
תודה גלית.
אני חושבת שמה שאפיין את "פעם", לפחות אצלנו
זה שרובינו חווינו את אותם קשיים של ילדי דור ראשון בארץ חדשה.ניסו להביא אותנו לאיזה מודל ארץ ישראלי. להנגיש לנו איזה שהוא מכנה משותף שממנו נוכל לצמוח.איזה "גאוות מדינה" לפתח לויאליות ושייכות. וזה כמובן לא קורה ביום אחד. כמובן שהיו לא מעט מחדלים בדרך כמו בכל התחלה. למה לרכז בשכונה או בעיר אחת הרבה מאותה עליה או אותה עדה.או למה לשלוח ילדים מתקשים להכשרה טכנולוגית. ועכשיו יש ערבוב רב שאני שמחה עליו ומפה אפשר רק לצמוח ולגדול כחברה. |
|
גלית
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
אני באמת לא יודעת למה
אני יכולה רק לומר כי גם באשקלון וגם באופקים יש קהילה גדולה של רומנים וקהילה גדולה של מרוקאים. כולם "נזרקו " במקום יחד וזכו לאותן הדרות והטבות. הם למדו יחד באותם בתי ספר הלכו מן הסתם לאותו צבא. לא שלא היה קיפוח ודעות קדומות (למה מרוקאי סכין יותר גרוע מרומני גנב?)גם ממוסדות וגם של אנשים פרטיים אבל לעולים הללו כבר יש נינים. יש כל כך הרבה ילדים "מעורבים" . כשאני גדלתי - בשנות ה 70 וה 80 -ממש לא היה לי מושג או שזה היה רלבנטי למשהו מאיזה מוצא כל אחד. אז כן ברור שידענו שעמליה ממוצא תימני ויעקב ונעמי ממוצא רוסי אבל את מי זה עניין ?איזו השפעה הייתה לזה על חיינו? זה הפריע לי להיות חברה של עמליה ושל נעמי באותה מידה ? |
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
תודה אריק על התגובה
וכן על הקישור של אלפי. נשמע ספר שצריך לקרוא
ולו בכדי להבין תהליכים שיעזרו לעם שלנו על כל גווניו ואורחותיו לצמוח הלאה. |
|
אריק מגבעתיים
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
תודה על הסקירה
בסקירה שלך את מעלה את ענין האשכנזים-המזרחים, שמיכאל מעלה בספרו. כמעט בכל ספריו הוא עוסק בסוגיית יהודים-ערבים, ובתוך זה יהודים מזרחים [ להם הוא קורא יהודים ערבים, כנהוג אצל אינטלקטואלים מזרחיים רבים כמו יוסי יונה, סמי שלום שטרית ואחרים]
חברי הטוב, יוסי אלפי התעסק כבר בשנות ה-70 בסוגיה הקשה הזו. גם דרך עבודתו בתיאטרון הקהילתי, שמטרתו יצירת קול עכשווי, פוליטי וחזק לקהילה "שקופה", ובכך להנכיח אותך בתוך החברה ואולי גם "לרפא" אותה. לאחרונה הוא הוציא שני ספרים על המעברות. אחד ספר שיחות על לובה אליאב והשני ספר עדויות ותמונות מהמעברות. https://yossi-alfi.co.il/lpmaabara/ והשני, https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002556042/NLI |
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
Pulp תודה תודה.
זה נושא מסעיר במיוחד את הדור הראשון והשני
שנולד פה.עכשיו אני קוראת את מאשה וויקטור של קמחי על העלייה ממזרח אירופה והקטע שבשבילם הישראלי המזרחי האותנטי הוא מייצג את הישראליות במיטבה. את ה " לא לשים חשבון" אני רק בהתחלה ונראה לאן יתפתח. |
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
סקירה מרתקת
וכתובה מצוין כתמיד.
נראה שמיכאל שאל כאן מוטיבים מאורוול ורמארק. הכאב נראה אמתי. הארץ אהבה את עליות אבל פחות את העולים עצמם. ומה שהכי רע זה שבמקרים רבים המדוכאים של אתמול, הפכו להיות המדכאים של אלה שבאו אחריהם.. |
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
מסכים בהחלט, חני.
|
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
אז אנחנו כור היתוך אחד גדול מורי.
יותר נכון אנחנו ישראלים גאים.
והסיפורים הבזויים הללו תמיד יהיו כור מחצבתינו. |
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
ההורים שלי הגיעו מגרמניה ישר למעברה בבאר יעקב. שום הנחת שואה לא קיבלו. לקח
זמן עד שיצאו משם.
|
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
מורי תודה, יודעת שגם אתה מאוד אהבת את הספר.
אנקה אז שיהיה לנו קיץ רגוע אם בים או בפארק.
במקרה נתקלתי בדרבוקות של בני מיעוטים בבריכה והייתה לי חוויה לא משהו. |
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
בנצי המון המון תודה נראה לי שתאהב.
זאק שמחתי מאוד, תודה!
עמיחי תודה. מה שחשוב הוא שנתערבב, נעשה מינגלין ונציף הכל. זו החובה שלנו לדורות הבאים.צוואה שכזו. |
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
גלית תודה כמוך וכמו אנקה ועוד רבים אחרים עם אותו סיפור שפשוט לא מציפים את העניין.
אז אני שואלת עצמי למה עדות מסויימות נכסו את המעברות וההתקרבנות
ואחרים לא!למה היה נוח לצאת בהצהרות כאלה אם כל העם היה באותו קו משווה. הרי העוני לא פסח על אף אחד באותם זמנים. |
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
אושר, תודה עונג צרוף לשמוע זאת.
אלעד חן חן, ספר חשוב. אם אי פעם תגיע אליו
אפשר להסתכל עליו גם מנקודה אנתרופולוגית. |
|
אנקה
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
חני, נשמע לי שיהיה לך קיץ מעניין.
תראי, למקום שיש בו רעשים לבוא ולנפוש זה לא כיף גדול בין אם זה רעש דרבוקות או קריוקי בקולי קולות או סתם מוזיקה בווליום שהשטן לא ברא. כאן כבר אין קשר לשבט או עדה. רובנו 'חולים במחלה הזאת'.
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
יופי של סקירה, חני, לספר טוב מאוד.
|
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, חני.
גם אותי הספר ריתק. זהו ספר חזק שכתוב בוטה. החברה הישראלית צמחה מתוך הרבה הרבה סיפורים פרטיים כואבים. חשוב שיסופרו, וחשוב שייקראו. |
|
זאבי קציר
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
סקירה מעולה חני, תודה לך.
|
|
בנצי גורן
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
תודה חני.
נשמע לי ספר לרוחי.
|
|
גלית
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
מצטרפת לאנקה,
סבא וסבתא שלי ניצולי שואה עם תינוקת בת שנה "זכו" לשהות במחנה מעצר בקפריסין באדיבות ממשלת הוד מלכותה, ברגע שאישרו להם להיכנס לארץ הם רוססו כדבעי בדידיטי ונסעו להם למעברת צמח.
את אבא שלי שכבר עלה בגיל 3 בשנות ה 50 והוריו ניצולי מחנות עבודה ,לא יודעת אם ריססו אבל גם הוא "נזרק" לעיירת גבול שוממה שהיום היא כמעט מרכז הארץ (ועדיין על תקן עיירת ספר ) - אשקלון כמו שאוהבים לספר שקרה לבני עדות המזרח בערי פריפריה כמו ירוחם דימונה ואופקים. |
|
אלעד
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מעניינת ורגישה!
|
|
אושר
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
תודה חני- ביקורת מעולה שלא רציתי שתיגמר.
|
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
אנקה תודה, סידרו לי לקיץ קורס עם נושא מהסרטים, אז יש עוד כמה ספרים בקנה.
זה בדיוק המסר לאומה, להמשיך הלאה עם כל השבטיות וכל השבטים שלנו ולהתנער מדפוסים ישנים ולהבין שכל אחד בא ממקום אחר וצריך למחוק את החיוך הסטיגמטי שנמצא לנו על הפנים מדי פעם.
כולנו כאלה אז צריך להנות במקומות שעושים לנו טוב ונעים בלב.(את צריכה לראות איך אני סובלת אם אני במקרה מגיעה לבריכה שכולם שם מתופפים בדרבוקות או לכינרת שרועשת כל הלילה). |
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
תודה פרפר, לא מבינה את הבכיינות!
מה שכן פערים בין אנשים יוצרים מחיצות של חברה קפיטליסטית. ולך תיצור חברה שיוויוית כשהפערים גדלים מדקה לדקה.
נושא ילדי תימן מטריד כי אילו סיפורים ששמעתי ממקור ראשון ולא ידעתי איך להתייחס אליהם. נשמעים כמו סרט בדיוני. |
|
אנקה
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
סקירה טובה חני. הגישה שלך לגבי ההיסטוריה המשותפת של כולנו בארץ המובטחת שלנו היא כל כך נכונה.
אם אנחנו רוצים להמשיך כאן כעם או כ-12 שבטים מפולגים ומסוכסכים. זאת החלטה של כל אחד ואחד מאתנו. לשבת ולקטר ולהתבכיין על העבר לא יקדם אותנו לעתיד טוב יותר. אפשר ללמוד מהטעויות של העבר לשפר את העתיד.
את הספר שווים ושווים יותר קראתי לפני יותר מ-40 שנה, לא כל כך זוכרת את העלילה אבל כן זוכרת את המסר והזעקה העולה מתוך הטקסט של סמי מיכאל. אגב, אם הייתי פוגשת את סמי מיכאל בכבודו ובעצמו הייתי אומרת לו שלא רק בני עדות המזרח ישבו בשנות קום המדינה בפחונים ובמעברות גם עדות אשכנז, במשפחתי האישית למשל, שטעמו מטעם הנחשים והעקרבים שהסתובבו חופשי במעברת קרית אתא, מחסור בחלב לתינוקות, דודתי עליה השלום הייתה מערבבת מים עם חלמון של ביצה להאכיל את בת דודתי התינוקת. לאף אשכנזי לא חיכתה כאן וילה או ג'וב מהחלומות. זאת הייתה תקופה קשה לכולם. |
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
חני, יופי של סקירה!
ברור שיש הבדלים בין ותיקים ועולים חדשים בכל מקום, הבעיה היא לעיתים עם הציפיות המוגזמות של העולים שיפרשו להם שטיח אדום. גם בעליות הראשונות לא ממש חיכו לעולים כאן עם זרי פרחים. הם סבלו לא מעט אבל הם פחות התלוננו; יש מי שהתגברו ויש מי שעזבו. ברור שיש גם הבדלי מנטליות בין אוכלוסיה שהגיעה ממקומות שונים, ומן הסתם נוצרת גם אפליה על הרקע התרבותי - רוב האנשים נוטים להתחבר יותר בקלות לאנשים שדומים להם, אבל הבכיינות מיותרת. המקרה היחיד שנראה מטריד מאוד הוא נושא ילדי תימן שלא ממש נחקר עד היום. |
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
תודה ראובן, בטח נושא טעון!
היה עוד משהו בספר שדיבר אלי.
כשאחד האחים כבר היה בשיא הצלחתו הוא התנהג ממש כרודן כי הוא לא השכיל לזכור מאיפה בא ואיך צריך להתנהג. תודה על השיתוף:) |
|
חני
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
שוער מקסים אתה חידה נפלאה בשבילי.
תודה רבה שביקרת פה ופירגנת!
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
סקירה טובה חני, אם כי שגם ל'ווזווזים' לא תמיד היה הכי קל.
נושא מאד טעון רגשית.
ואנקדוטה-כילד שעלה שנים מעטות קודם- במלחמת ששת הימים התפרסם השיר 'באנו למילואים' עם 'נתנו לנו עוזי,אוכל ווזווזי' ולא הבנתי מה זה. שאלתי את אמי שהסבירה לי שזה אשכנזי שבגיל 10 גם לא הבנתי... |
|
שוער הלילה
(לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
גוזר על עצמי שתיקה בנושא המדובר,
ואף על פי כן, מוצא עצמי חייב לכתוב לך עד כמה נהדרת כתיבתך, ועד כמה העשירתני סקירתך.
תודה. |
47 הקוראים שאהבו את הביקורת