דורון נשר עבר אירוע מחוחי לפני כשמונה שנים, והספר הזה מתאר בקולו את הדרך בחזרה לחיים. מבחינה רפואית דורון הוגדר כסובל מאפזיה, שזה אומר שאיבד את היכולת לדבר ושיתוק ביד ימין, ועוד. בפועל, המצב מורכב הרבה יותר.
הוא מכניס את הקורא לעולמו, כמעט מהרגע שהתעורר והבין את מצבו. הוא מתאר את המסע שעבר בחצי השנה השיקומית בבית לוינשטיין, ואת דרכו בשיקום יומי אחר כך. את הקשר עם המטפלים השונים ועם המאושפזים האחרים, ואיך הוא מגייס את כוחותיו כדי להיאבק יום יום, מחדש, על השבת אוצר המילים לשימושו.
נשר הוא איש של מילים. אינטליגנט, בעל חוש הומור ותפיסה חדה של המציאות. הכתיבה המיוחדת של הספר הזה מצליחה להעביר לקורא את כל אלו בלי להתפלפל בתיאורי תחושות ארוכים. כמו שכתב, מי שלא עבר את זה לא יוכל באמת להבין, ואני מאמינה לו, אבל הקריאה בספר הפכה אותי לקשובה יותר ורגישה יותר לכל מי שנדרש להקלות בנגישות, גם אם נכותו לא ניכרת במראהו.
תקראו ותהיו אנשים טובים יותר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
