ביקורת ספרותית על דירת שותפים מאת בת' אולירי
ספר לא משהו

---

הספר קל לקריאה, זורם וסתמי! אובר שמאלץ' ורומן רומנטי, העלול להעלות רמת הסוכר בדם (ובגילי, זה לא משהו טוב).
בגלל הקלילות והזרימה וה"דבש" קראתי חצי מהספר ואז שאלתי עצמי באם להמשיך? מדפדוף בהמשך הבנתי שזה עוד מאותו הדבר.
הספר הזכיר לי את משחקי ה"קו-קו" שמשחקים עם הילדים הקטנים. שמים ת'ידיים על העיניים (יעני התחבאנו), ואז פותחים: "קו-קו".
הילד צוהל, וכך גם האמא/אבא. איזה כיף ויופי לכולם.
אז גם פה, טיפי ולאון משחקים בקו-קו. הם באותה דירה ולא מתראים. שותפים סמויים? מנהלים תכתובת פתקים....גם לא מקורי, כבר,
כבר פגשנו רומנים בהתכתבות מכתבים, ורומן בווטסאפים ומיילים, אז עכשיו יש לנו פתקים קטנים צהובים המודבקים, כל פעם במקום אחר ומפתיע.
"קו-קו" ויש פתק! פעם על המקרר, פעם ליד הצלחת הגמורה של הפשטידה ופעם בשרוול.
גם האקס של טיפי עושה לה "קו-קו". הוא איתה, בלעדיה, עומד להינשא למישהי אחרת ורודף אחרי טיפי...מוזר...
טיפי, עצמה, דמות לא מאד מקורית, למרות שיש נסיון לציירה כמקורית. לי היא הזכירה את הבחורה בסדרה "ללכת אחריך". קונה בגדי וינט'ג יד שניה.
טייץ עם חצאיות טול, קופצנית, מחפשת עצמה, קצת לא יודעת מי היא ומה רוצה.
לאון? - השותף? גם הוא בורח, מתחבא, לא בדיוק יודע מי הוא ומה רוצה.
חצי מהספר העברתי בחיוך של נערה מתבגרת, הקוראת ספר קליל לקיץ...עד שנשבר (בחצי הספר), יש גבול לקיבולת הסוכרים שיכולה לשאת.
אה, חברי לאתר, הזכירו את האח של ליאון שיושב בכלא, סיפור עצוב, שקורה לעתים (נתקלתי בכמה סרטים דוקומנטריים עם סיפורים דומים), אך גם הוא עטוף בהרבה
סוכר, כך שהאפקט הדרמטי, הרציני, באם היה צריך להיות, לא מורגש.

» ביקורות נוספות של סבטלנה כהן
» ביקורות נוספות על דירת שותפים