ביקורת ספרותית על דירת שותפים מאת בת' אולירי
ספר בסדר

---

3/4 מהספר קראתי בהנאה ונשימה עצורה. 1/4 מהספר קראתי רק כי הגעתי רחוק מידי בשביל לעצור, מן קריאה של "נו כבר, שיגמר".
אני לא לגמרי בטוחה אם זה אני או הספר.
בכל מקרה, מלבד עלילת הספר, הסופרת גם לימדה אותי כמה דברים על עצמה ועל השקפת עולמה: שהיא שונאת את טראמפ שנאת מוות, שהיא בעד הגירה ובעד גיוון תרבותי ושהיא שייכת לשמאל האנגלי.
בזמן האחרון אני נתקלת בדי הרבה ספרי רומנטיקה שמתבלבלים באשר לתפקידם, והופכים ספרי פרופגנדה לשמאל. למרות שבספר הזה -אודה- לא היתה פרופגנדה, אלא הסופרת לא יכלה לשלוט בעצמה והיתה חייבת לחלוק איתנו את עליונותה המוסרית.
באשר לדמויות הראשיות-
טיפי - היא לא כמו שאר הבחורות (נמאס מהטרופ הזה!) היא לובשת בגדים אקסצנטריים, יש לה חוש אופנה ייחודי, מאוד טיפיי. מה עוד? היא ג'ינג'ית וגבוהה. וככל הנראה היא אקסטרוברטית - זו תכונה שמייחס לה ליאון, וברור שגם הסופרת חושבת שזה כך- אני לא הרגשתי את זה. היא איפשהו באמצע- לא אקסטרוברטית ולא אינטרוברטית. קיצר, היא דמות טיפה חסרה.
ליאון- מאוד אינטרוברטי, וחשבתי שהסופרת כתבה אותו מצוין, למרות שגם איתו יש תחושה של חוסר. אבל הוא באמת הרגיש לי אינטרובט, כאינטרוברטית בעצמי- יכלתי להזדהות.
נ.ב. הייתי בצד של קיי (במיני סאגת ליאון/קיי) לפי דעתי טוב שליאון נפרד ממנה- עבורה! מה היא צריכה מישהו שימשוך אותה עד שהוא יחליט שזה לא מתאים.

» ביקורות נוספות של פלפל ירוק
» ביקורות נוספות על דירת שותפים