ביקורת ספרותית על הנערה מהדואר - סדרה לספרות יפה # מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר טוב

---

סינדרלה מהדואר לא מחכה

בימי הקורונה, הדואר החליט להשתכלל ולהוריד את הלחץ מעמדת חלוקת החבילות, מה שגרם לי לקבל טלפון מפתיע, תגיע בשעה כזאת וכזאת, לדלת צדדית, תצלצל באינטרקום, תפתח את הדלת, עלה במדרגות לקומה הראשונה ושם תמצא אותנו באולם מיון החבילות. נישמע מלהיב כמו חסמבה אותו בערך שחקתי בכיתה ד' לאחרונה, ולכן הייתי כל כך נלהב ונרגש מהמשימה הבלתי שגרתית שקבלתי מבית הדואר שלנו.

אל האולם הפנימי של הדאר בקשתי להגיע, משום שזאת היתה אפשרות חד פעמית לשחזר תמונה מנעורי, את מראה אולם חלוקת הדאר, בו עבדתי בין התיכון לצבא, שם היינו מתכנסים הדוורים מוקדם בבוקר בכדי למיין את הדואר לקראת חלוקתו. היה זה מראה מעורר דיכאון של חלל מאובק שחולק לתאים רבועים שדמו לכוורת, אליהם הדוורים תחבו את דברי הדואר, כשהם נעים וזעים כדבורות עמלניות, אך לא היה זה רק המראה, הדוורים עצמם ביטאו תחושה של כישלון, מבחינתם הדואר היווה ברירת מחדל, לעבודה נטולת עניין, שאין שכרה בצידה.

תמיד חשבתי שהצבי האיטי שסימן את הדואר שלי, הפך להיות קל רגליים בשעה שהדואר שינה את הלוגו שלו, ועיצב את אולם השירות בצורה נאה, אבל כל כך הופתעתי בשעה שחזרתי אל אולם מיון הדואר, להיווכח ששום דבר לא השתנה בו מכפי שהכרתי אותו לפני חמישים שנה, עליבות מדכאת, הוא הרושם שממנו יצאתי מהדואר הנוכחי, לא פלא שלעתים קרובות מאבדים בו חבילות.

סטפן צווייג, בספרו הנערה מהדואר, משתמש בדואר, בכדי ליצור תמונת פתיחה עוצמתית, מדכאת בעליבותה המכניסה אותנו באחת לאווירת המקום ממנו באה סינדרלה שלנו, כרסטינה, נערה אפרורית חסרת תיקווה המצויה בתחתית הסולם החברתי והכלכלי כעוזרת דוור, במקום הדואג להזכיר לה את מעמדה במראהו ובאווירתו, אפילו בקולות הטלפרינטר החד גוניים שכאילו נועדו להבהיר שהדוור הוא לא יותר מהשליח הנושא בשורה. לה אין כלל צפיה לבשורה חיובית משל עצמה, מה שנותר לה לצפות, הוא לעוני מנוול, משפיל ונטול תיקווה.

צווייג, מתאר את הימים שאחרי המלחמה, לכאורה הקלה, אבל השבר החברתי והכלכלי ממשיך ואיתו הפער הגדול בין מי שחסר כל, לבין מי שהמלחמה פגעה בו פחות. צווייג מבצע ניסוי פסיכולוגי ספרותי, הוא לוקח מי שחסרת תיקווה, ומטיל אותה לתקופת זמן קצובה אל תוך העושר והסביאה בהם נוהגים העשרים, מה יקרה לסינדרלה שלנו, האם היא תוכל להשתלב בנשף, ומה יקרה בשעה שהפעמון יצלצל והיא תצטרך לחזור לנקודת הפתיחה שלה, מה שעל פניו נראה כאכזריות לא מובנת, כביטוי לאטימות חברתית ואנושית.

הספר הזה נכתב על תקופה לכאורה אחרת, אך דומה שהבעיות האנושיות הן אקטואליות לתקופתנו לאחר משבר הקורונה ומעוררות מחשבה לאלו ששקעו ומתקשים לחזור למצבם, ולאלו שהפסיקו לחלום בשעה שהמציאות טפחה על פניהם, על תהומות ייאוש, כסיפור פרטי שהוא משל להתמוטטות חברתית.

צווייג, בעל יכולות אבחנה מרתקות לגבי הטבע האנושי. למרות שחלף זמן מכתיבת ספריו, הם עומדים במבחן הזמן ותמיד מרתקים ומעוררי מחשבה, אם כי אורכו של הספר לעיתים מיגע. קורותיה של כריסטינה, הם אגדת סינדרלה של המאה העשרים, בה רצינו שסיומה יהיה גנרי, מאז הם חיו באושר ובעושר... המציאות שלה שונה לחלוטין. אם כי מפתיעה בסופה. אם כך מהי הרלוונטיות של סיפור זה אילנו? ההכרח לגלות חמלה, לעצמנו ולזולתנו.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על הנערה מהדואר - סדרה לספרות יפה #