אורן, תודה רבה על הדברים :-)

כרגיל מנומק, מעניין ומלמד. חתיכת משפט בסוף :-) מוסיף לרשימתי שבראשי, תודה עמיחי

חיים, תודה רבה על הדברים החמים. שימחתני :-)

רץ, תודה רבה. אכן כדבריך.

יופי של ביקורת - מי שחיי את העולם היהודי דתי - חיי את המקורות ולכן יכול להיות שהם הדרך של סבתו לבטא את הלך רוחו של אדם מאמין.

וואי וואי. איזו ביקורת מעולה! מבחינתי- הביקורת של השנה!
וגם אלון- איזו תוספת יקרה הבאת... ממש תודה!
הספר מעולה והביקורת מעולה והמגיבים מעולים! מה יש עוד לבקש!

אלון וחני מכובדיי,
תודה רבה לכם.

דברים יפים, אלון. תודה על התוספת.

יעל, אני יכול להבין למה לא התחברת. לפעמים הסבלנות משתלמת.

ערגה, בשמחה רבה. אני זוקף זאת לזכות סבתו.

אלעד, היל, אברהם ופאלפ מכובדיי,
אני מודה לכולכם מאד.

מורי, תודה. אני מכיר את הדברים שכתבת מאיזשהו מקום...

אתל, תודה רבה :-)

פרפר צהוב, תודה רבה.
אני יכול להבין למה לא התחברת.
אולי תנסה עוד פעם... לא פחות טוב מהאופנישאדות... :-)

וואו, כמה תגובות מחממות לב :-)
תודה רבה, חברות וחברים.
אני זוקף זאת לזכות סבתו שכתב ספר נקי ומיטיב.
אפשר אולי לראות בספר דוגמה לכוחה המתקן והמרפא של ספרות יפה.

תודה עמיחי...אני רק צריכה להושיט יד ולקחת כי הוא על המדף. אין לי מושג מדוע למה אני מחכה.
יופי של סקירה.

והנה אני תופס טרמפ על קטע של סבתו מלפני שלוש ארבע שנים

אוהביי ואוהבי ספרי המעשים שלי ביקשו לכבדני יחד עם אנשי חכמה ותרבות יקרים וזמנו אותי למסיבה בתיאטרון, התקנתי עצמי והילכתי ברחובות ירושלים, מתבשם מאויר טהור שלה ומאור השכינה שזורח עליה.ראה אותי מרחוק אדם אחד, חלוקו לבן ובוהק ופניו מאירות. שלום עליך אדוני הסופר, שלום עליך. הו, אמרתי בפליאה, עזרא סימן טוב! מה אתה עושה כאן בעולם השפל? וכי לא בעולם הדמיון אתה? או בעולם האמת? ומה עלה בדינך? מה עלה בדיני, אין אני רשאי לומר לך אמר. אלא שאני יושב במחיצת חכם פינטו כמו בזוהרי חמה, ואף רחמים יושב עימנו ומנגן בכינור לשמח הצדיקים בישיבה של מעלה.
אלא ששלחו אותי לכמה שליחויות כאן בעולם השפל. לשמח לב נדכאים, ולהאיר פנים לאומללים, ולעשות שלום בין איש לאשתו וליישר עקמימויות שבלב. ולאן אתה הולך אדוני הסופר בלבוש של שבת?לתיאטרון ירושלים, השבתי.נזדקף עזרא וכמין תמיהה נראתה על פניו. תיאטרון? מה זה אירע עימך אדוני הסופר? וכי לעת זקנתך הולך אתה לתיאטראות ולקירקסאות? ואני חשבתי שהולך אתה לסיום מסכתא או לפדיון הבן? ובחודש אלול דווקא?לא, מסיבה עושים לכבודנו וביקשו להם מקום מרווח ונאה.עזרא תמה עוד יותר. ביקשת לתרץ קושיה אחת וקשה עליך חמורה ממנה. וכי רודף כבוד נהיית לעת זקנתך?לא אותי מכבדים אלא כמה אנשי תרבות ואני נטפל אליהם ושליח עשוני לדבר בשם כמה מנגנים וסופרים ואנשי חכמה ודעת. אותם מכבדים.נתפייס עזרא ונתחייך. מסיבה עושים לך אוהביך.
שמח בני שמח, ושמח אף אותם במעשים שכתבת. וכי קל בעיניך שנער או נערה זקן או זקנה, יש להם שעה של קורת רוח במחיצת ספריך? וכי יודע אתה מה כוחה של שעת קורת רוח בעולם מלא צער כעולמכם? וכי לא כך אמרו חכמים: יפה שעה בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא?ולא עוד, אלא ששמעתי אומרים שיש שעלו בהם הרהורי אמונה מאותם מעשים שכתבת, וכי יודע אתה מה כוחו של הרהור אמונה אחד בעולמכם ששקול כנגד כל חיי העולם שלנו?המשכתי בדרכי ובאחת הסמטאות המרוצפות באבני ירושלים עכבו את דרכי כמה אנשים. הילכתי ימינה והם אחרי, אמרתי, אשמאילה, והם אחרי, נכנסתי למשעול צר והם עומדים לנגדי. רגלי נלחצה לקיר. נבהלתי. לא ידעתי אנה אברח, עצרתי והבטתי בהם. פניהם מאיימות היו. ראיתי שאחריהם ניצבים שורות שורות של אנשים רבים וכולם מביטים בי. עמדתי במקומי. כמעט נדהם
. הם קרבו אליי. אחד מהם אחז בשולי מעילי, התבונן לתוך עיניי ושאל בקול: מי אתה? וכולם ענו כהד מאחוריו: מי אתה? מי אתה?נקבתי בשמי ובחניכתי. צחוק גדול צחק אותו האיש, ואחריו צחקו כולם בלעג. וכי סבור אתה ששמך אינו ידוע לנו? אבל מי אתה? חזר ושאל. מי אתה? עברי אנוכי, ואת אלוקי השמים אני ירא. מאין באת, ומה מעשיך? חלב חדר הורתי, קהיר עיר לידתי, בית מזמיל ערש גידולי. נפאח נצרפה אמונתי.לא, לא, הם משיבים, את זאת קראנו מכבר. אבל מי אתה? וכי אינכם יודעים מי אני? ומה פנימי נפשי? והלוא תשעה ספרים כתבתי, חמשה ספרי מעשים, וארבעה ספרים של דברי תורה, ובכולם לא כתבתי אלא על עצמי, קראו בהם ודעו מי אני ומה נבוכי ח??י. כבר קראנו, הם משיבים, כבר קראנו. ומכל עברים ממשיכים וצועקים: מי אתה אדוני הסופר, מי אתה? לא ידעתי מה הם מבקשים ממני עד שצעק אחד עלי: מי אתה? הלנו אתה אם לצרינו? חרדי אתה או ציוני? קבוצת אנשים צועקת מימיני, חרדי או ציוני, חרדי או ציוני? מי אתה, חובש בית המדרש או סופר? למי אתה כותב, לשומרי מצוות או לגלויי ראש? למתנחלים או לאנשי השומר הצעיר? הבטתי בהם בתמיהה, והם חוזרים ושואלים הלנו אתה אם לצרינו, ימני או שמאלני? חייב אתה לומר! העזתי והשבתי לו: איני חייב כלום לאיש. מעולם לא הייתי חייב. אדם פשוט אני. אתה חייב. אתה חייב.
איש ציבור אתה, סופר, ופרס נתנו לך, ועליך לגלות עצמך לפנינו. למי אתה חבר? חבר אני לכל אשר יראוך, השבתי בבושת פנים. צחוק גדול עלה סביבותיי. מי אתה? מאיזה מגזר? מאיזה מגזר?העולם אומרים עלי שלשוני לשון הדורות, ובן בית אני בלשון הקודש, ודאי מפריזים הם הרבה. אבל מעט לשון עברית אני מכיר. פשפשתי בזיכרונותיי ולא מצאתי מלה זו. מגזר. לא בתורה, ולא בנביאים, ולא בכתובים, ולא בדברי חכמים ראשונים, ולא בדברי חכמים אחרונים, ולא בפיוטי התפילה, ולא בספרי דרוש ולא בתורת המקובלים יושבי בסתר. מגזר, מה הוא מגזר? שמא ממשל שלמה שאמר גזורו?עוד זה מדבר וזה בא אדם נמוך, בטנו דבוקה לקרקע, הוא אמה וכובעו אמה, ובידו שידה ולה מוכני נשמטת, וכולה עשויה מגרות מגרות, ובידו אמת המידה והוא בא למוד אותי בה לאורכי ולרוחבי. מה אתה עושה, שאלתי?הביט בי האיש ואמר: אני בעל המגרות, וכל אדם בעולם חייב אני למוד אותו ולהכניסו למגרה כפי מידתו. עלי לכווצו, לקפלו, ולמעטו עד שייכנס למגרה שהוא חפץ בה, והיא מתאימה לו. אין מי שיישמט מידי. מדדני על כרחי וניסה לקפלני למגירה אחת ולא עלתה בידו, ניסה באחרת ולא עלתה בידו, וכן בשלישית וכן כולן. נתייגע, זיעה מילאה אותו ואמר, מה הוא זה שלפנינו? בעל המגרות אני. ומעולם לא היה לי מי שלא נכנס למגרה. ואז אמר: חייב אני לקצץ ידיו ורגליו כדי שייכנס. נמלטתי מידו, נחפזתי ובאתי לכאן.
כבר ידוע לכם שאני מעולם בית המדרש הישן באתי לטרקלין הספרות, ורוח שהבאתי לה רוח של אמונה היא.אילו היה בידי, הייתי כותב את כל המעשים שלי בניגון של אמונה, אבל מה אעשה שאותו ניגון פעמים נגלֶה לי ופעמים נכסֶה ממני, פעמים מאיר לי ופעמים מסתתר. ובאותם רגעים שהוא נגלֶה לי, לא בזכותי אלא בחסדו יתברך, באותם רגעים אני טובל את קולמוסי, ומִדְּיוֹ של אמונה אני רוקם את מעשיי. ולואי ודברים היוצאים מן הלב ייכנסו ללבבות.
נתפלל שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם.
נראה בטוב ירושלים

מסכים איתך לגמרי. גם לגבי הסוף.

טוב לקרא על ספר כזה
שאין בו חיטוטים וחירטוטים, אלא הוויית חיים קיומית, המבקשת להעצים (אם הבנתי נכון..)
ולהסב ליבנו גם לאנשים השקופים, או לטוב במובנו היסודי והפשוט.

נראה שטוב גם לקרא *את הספר ולא רק *על ;)

סקירה אלף אלף עמיחי. נראה ספר טוב גם אם הוא מהז'אנר הפחות אהוב עלי לכאורה.

סקירה נפלאה.
ניתוח מעולה של מאפייני הדמות, אשר אינה קשורה לזמן נתון, כדי ליצור דמות מיוחדת הקשורה ל"נקיי
הדעת שבירושלים"

כמוך, עמיחי היקר והחכם, אני חושב שיש "עודף" של ציטוטים, ולפעמים זה מנתק את חוט המחשבה מרצף הסיפור, אך זהו סגנון כתיבתו של הרב סבתו, (אם כי למיטב זכרוני ב"בואי הרוח" יש פחות.
תודה לך

ביקורת נהדרת, תודה.

קראתי לפני הרבה זמן ספרים אחרים שלו ואהבתי. כתבת יפה.

גם אני נסיתי פעם אחד מספריו ונטשתי מהר.
אני בטוחה שמישהו עם יותר סבלנות ממני היה קורא בהנאה.

הלב שלך לא במקום הנכון, פרפר.

סקירה נהדרת, עמיחי.
חוששני שלא הגעתי לסוף הספר ולכן אולי פספסתי את ההזדמנות לשטיפת העיניים. החוויה שלי היתה שונה. לא הצלחתי להתחבר לאופן הכתיבה ונשארתי אדיש עד שהחלטתי לנטוש את הספר.

וואו, איזו ביקורת. שאפו.

ספר מופלא. חמישה כוכבים נוצצים.