ביקורת ספרותית על הספרות האפוקליטית בימי הבית השני מאת כנה ורמן
ספר מעולה

---

צופן גלילי – מה לפיל בבית הכנסת?

כשבקשתי לעשות עבודה אקדמאית על מבני פולחן בתקופת הבית השני, ובכך לשלב בין אמנות עתיקה הבאה לביטוי בפספסי בתי כנסת עתיקים, הציעה לי המנחה את פסיפס בית הכנסת העתיק בחוקוק, שבמרכזו מופיע בצורה מפתיעה תיאור אירוע דרמטי מתקופת בית שני, כמאבק בין שתי קבוצות, כפי שאחדים מנסים לפרש את התמונה, ובניגוד להם חוקרים אחרים טוענים כי מדובר בטקס של כריתת ברית שלום, ולתוך המסתורין הקשור בתמונת האירוע מופעים לצד החיילים שלושה פילים לוחמים, שבאופן אוטומטי גרמו לרוב החוקרים להצביע על האירוע כשייך לתקופה המקבים והמרד שלהם בסלווקים, מי שכונו בטעות היוונים.

אני שאוהב לגלות מחשבה עצמאית, חשבתי אחרת, ושאלתי את עצמי – מה לפיל בבית הכנסת? או אם נביט אל האירוע שקרוב לוודאי התרחש בבית המקדש, הרי שמדובר בפיל בבית המקדש, או צלם בהיכל? אין ספק שהתמונה מייצגת צפנים שאת משמעותם היכרו עושיה, משום שהיא עוסקת בחזון שבא לעשות חשבון עם אויבי היהדות ומצד שני לטעת תיקווה בלב היהודים שהצדק בוא יבוא. ולכן הקושי בפענוח משמעות התמונה.

אני הגעתי למסקנה מעט אחרת ונועזת, שאומנם הפיל מבטא אירועים מהעבר, מהתקופה הסלווקית שאיים על הפולחן והעצמאות הקיום היהודי, ואירוע נוסף, הוא מניעת הקרבת הקורבן לשלום הקיסר שגרם לפריצת המרד הגדול ולחורבן. אך הוא לא רק מתאר אירועי עבר, הוא גם מתאר את חזון דניאל, כאירוע עתידי אפוקליפטי המסמל הופעת משיח יהודי שינקום בממלכות הרשע, ויצור סדר קוסמי שונה בעולם הכאוטי. מאז גילתי עולם נפלא של ספרות בית שני ובהם הספרות המכונה מגילות קומרן, העוסקת באפוקליפטיות, משחיות וגאולה.

***

כנה ורמן, כתבה את הספר, הספרות האפוקליפטית בימי הבית השני, היא אחת מחוקרות המתמחה בספרות חז"ל, ספרות חיצונית ובמגילות קומרן, שחלק מהן היא הספרות האפוקליפטית, זאת המבקשת להכיר את הכוחות הקוסמיים המנהלים את היקום, אלה שידיעתם עשויה לחזות את מהלך ההיסטוריה ואת אחריתה, כגרסה קדומה לקץ ההיסטוריה והאדם האחרון, של פרנסיס פוקויאמה. בעוד שהתיאוריה שלו מציגה אחרית פסימית לחלוטין, הרי שחלקה של הספרות האפוקליפטית העניקה תיקווה לאדם בעולם העתיק שעמד לא פעם מול כחות רשע ומול חוסר ודאות.

ורמן, במסגרת האוניברסיטה המשודרת, מפעל משותף לגלי צה"ל (בעברה המפואר) ולמשרד הביטחון, ששם לו מטרה להנגיש את האקדמיה לציבור הרחב, מצליח גם בספר זה באמצעות ורמן, לקחת נושא סבוך, ולכתוב עליו חיבור, המתמצת את המידע הרב השייך לספרות זאת ולתאר את מאפייניה, כל זאת בשפה קולחת, בספר שכתוב בעניין רב, ויחד עם זאת מצליח לשמור על רמה אקדמית.

בין הספרים המוזכרים בספר, ספר חנוך – ספר מאורות השמים, ספרי דניאל (א, ב), ספר היובלים, וסקירה על ספרות קומרן. חלקם של המקרות לא היו נגישים לציבור הרחב, כמו האפוקריפון של ירמיהו ופסידו יחזקאל, שישב ארבעים שנה במגירת החוקרים, עד שלבסוף החוקרת דבורה דימנט, לקחה עליה את האתגר פענוח ושחזר הטקסט הקדום.

יש לנו מיתולוגיה מעניינת, (אם אפשר לכנות אותה בשם זה), המספרת על רקיעים עליונים, על אלוהים היושב בכיסא הכבוד, על מלאכים ובני אלוהים, ומה צופן העתיד. אלא מה, המיתולוגיה היהודית לא מופיע בצורה ויזואלית בפסלים, אלא על ידי רעיונות המבוטאים בטקסטים מרתקים, ולכן הספר של ורמן הוא ספר חובה לכל מי שמתעניין בספרות אפוקליפטית יהודית קדומה.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על הספרות האפוקליטית בימי הבית השני