ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 בפברואר, 2021
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
כפשוטו זה "אלות גורל" – הצד שלו. "אלות זעם" – הצד שלה.
בצד שלו קירטעתי, משכתי בכוח. התעייפתי מהסיפור הבנלי במסווה של לא-קונבנציונלי. התעייפתי מסיגנון הכתיבה הרומזני ובעיקר התעייפתי מהעובדה שלא הצלחתי להתעניין באף אחת מהדמויות. לא לוטו, הילד היפה, הנער המנודה, הצעיר הנערץ, המחזאי שלא מוצא את עצמו. לא מתילד היפהפייה, האניגמטית, לא איש מעדת החברים המקיפה את בני הזוג היפים והנחשקים. בעיקר השתעממתי.
למה המשכתי? קראתי פה ביקורת קצרה ומחמיאה ממישהו שקלע כמה פעמים לטעמי והחלטתי להמשיך. חוץ מזה, ברק אובמה אמר.
הצד שלה היה קצת יותר מעניין. פרטי הביוגרפיה שלה היו יותר פיקנטיים. גרוף הלכה עם תיאורי הדמות עד למופרכות רבה. גם בחלק הזה שום דמות לא גרמה לי להזדהות כלשהי. זה היה כמו לקרוא בעיתון איזה סיפור לא אמין על כוכבי ריאליטי. פרטים שיכולים לעניין אותך לרגע ולהישכח באותה מהירות.
זה בעיקר סיפור אמריקאי. כל כך אמריקאי שאתה רואה "זוגיות", "נישואים", "ילדים", "חברים", "בגידה", "סקס", כמו שהאכילו אותך שנים לגבי אלה בסרטים ובספרים אמריקאים ולא כמו אלה שאתה מכיר מהמציאות. תיאורי מתילד – ילדותה, קרוביה המשונים, התבגרותה, חיצוניותה, בחירותיה הם מה שאמריקאים סבורים, כנראה, שהוא אירופי – דקדנטי, יפה להפליא ורקוב עד היסוד. הספר אמריקאי גם בהחלטה של גרוף לסגור את הסיפור מכל קצותיו, גם בניגוד למה שקורה במציאות, בה שום סיפור אינו סגור וסופים הם רק החלטה על מועד. יש בספר ה-מ-ו-ן תיאורי סקס. לא פורנוגרפייה, לא אירוטיקה. סקס (מנותק וסתמי שאינו נוגע בקוראת) כאלמנט העומד בפני עצמו ומצביע על... מה? מצב הרגש של הדמויות? הדגמה של נישואים מושלמים של הזוג? נועזות ונון-קונפורמיות של גרוף, כפי שכתוב על הכריכה האחורית? לדעתי – ואני ממש לא נגד תיאורי מין כשהם אינטגרליים לסיפור – המין פה מגוייס למטרות לא ענייניות וכתוב בצורה כה מכנית, שהוא בטוח לקריאה של נזיר, אפילו.
"זה הספר הטוב ביותר שקראתי השנה" מצוטט ברק אובמה על כריכת הספר. לא כתוב באיזו שנה מדובר – אני מניחה שבאחת השנים בהן היה נשיא. לא כתוב גם מתוך כמה ספרים זכה הספר הזה להיות הטוב ביותר. אולי זה הספר היחיד שקרא אובמה העסוק באותה שנה, כשקריאתו הוקדשה לדו"חות יועצים ועדכוני מומחים. ואולי הוא קרא שני ספרים באותה שנה. אם הספר השני היה, נניח, "המשחק של וולק" - גם אני הייתי מגדירה את הספר הזה כטוב ביותר שקראתי (באותה שנה). לאובמה מותר להתפעל מספר שאני לא התלהבתי ממנו. יש לו הרבה נקודות זכות בעיני אבל אם להתייחס להמלצתו – טעם ספרותי אינו ביניהן.
35 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
Pulp_Fiction אם אתה שואל אותי -
אין שום קשר בין הערכה ואפילו הערצה לדמות כלשהי, לבין הערכה לטעמה הספרותי (או אפילו לטעמה האופנתי). ברגע שהבנתי את זה - החיים שלי נעשו קלים (-: |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
יעל, אם את שואלת
אותי, גם על טעמו הספרותי של טראמפ לא הייתי סומך.
למיטב זכרוני, הדיון אז היה לא ממש על טראמפ עצמו (אם אנחנו מדברים על אותו אחד), אלא על השאלה האם כל מי שהצביע/ה לו הוא/היא התגלמות הרוע וחשוכ/ה. בכל מקרה פה היה דיבור רק על אובמה. תודה על התגובה המעמיקה. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
Pulp_Fiction אנחנו לא מרימים צעקה על הבטחות שארה"ב מבטיחה במקומות אחרים בעולם ולא מקיימת.
אני חושבת ש"הקו האדום" שציינת היה בין אלה שהכי ראויים לתגובה. אבל התיקון, לעתים, קשה ממה שהוא בא לתקן. וגם אנחנו הבטחנו הבטחות לבני ברית שברגע המימוש שכחנו, מחקנו, הסתלקנו מההבטחה. ולגבי טראמפ - הוא תמונת המראה של אובמה בעיני ישראלים (וכנראה לא רק הם) לפני זמן מתחתי באחת הביקורות שלי ביקורת על התנהלותו של טראמפ (שהיה עדיין הנשיא) וקיבלתי מקלחת-צוננים מחלק מהקוראים שאיך אני מזלזלת במליוני הקולות שהוא קיבל... פשוט אם מתייחסים לשני האישים מקבלים תגובה והיפוכה. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
יעל יקרה,
זה בכלל לא קשור ליחס לישראל, זה קו אדום שאובמה הציב לאסד בנוגע לשימוש בנשק לא קונבנציונלי. אסד צפצף עליו והמית אלפי אזרחים וילדים סוריים בגז. מיותר לציין שאובמה "ההומניסט" לא הגיב ואסד המשיך.
ומה הקשר לטראמפ, אם אפשר לשאול? |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
חן חן, Misskipod
איזו הרגשה טובה עושה לך כשמסכימים איתך (-: |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
הבנתי - מאוחר מדי כמו שזה יצא - שלהחמיא לאובמה או לבקר את טרמפ הוא לישראלים מסויימים סמרטוט אדום כדם. אבל מה לעשות - אני לא חושבת שרק היחס לישראל צריך להגדיר הערכה לדמות מסויימת, לטוב ולרע. |
|
|
Misskipod
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
מסכימה אתך ותודה על הביקורת.
בעיני הספר הזה עסוק בעיקר בנסיון להיות שונה ומיוחד, גם במחיר טקסט שמקדש את מוזרותו ללא סיבה ולא מעבר. דרכינו נפרדו. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
כתבת מעניין.
אם כי לא הייתי מסתמך על אובמה כה בקלות אחרי מ פרשת ה'קו האדום' שלו ;-)
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
ברור ראובן. צודק.
הנראטיבים האלה אינם חייבים אפילו להיות מדוייקים, אבל עצם התייחסותנו אליהם מאשרת את היותם. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, דן.
אתה כמובן צודק. כשאנחנו "מכירים" תרבות הזרה לנו, אנחנו נסמכים על דימויים שנוצרים מסרטים וספרים, מחדשות בטלוויזייה, לעתים מהיכרות שטחית עם אנשים מאותה תרבות או ממגורים באותו מקום הגורמים לנו לחשוב שאנחנו מכירים אותו. ברור שמדינה ענקית כמו ארה"ב, המורכבת מפסיפס תרבותי ורעיוני אינה בת "היכרות" לפעמים אפילו לתושביה. אבל כשהתייחסתי ל"ספר אמריקאי" התייחסתי לדימויים הרווחים על התרבות האמריקאית, שהשפיעו אפילו על אמריקאים-ילידים. |
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
יעל-יש נרטיבים אמריקאים כמו ישראליים.
סוג של פרות קדושות,אפשר לומר. |
|
|
דן סתיו
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
YAELHAR
הביקורת המעמיקה שלך נוגעת ברבדים החורגים מאיכותו של הספר. אמנם הוא קיבל המלצה חמה מאדם מרשים, אבל הביקורת שלך משכנעת שכנראה נכתבו ספרים טובים יותר.... שאלת הדימוי שיש לנו על חברות מוכרות היא מרתקת. אכן אנו מופצצים לעייפה בסרטים, סדרות וספרים על אמריקה. האם אנו באמת מכירים את אמריקה? או את התרבות האירופית (מה זה בעצם?)אני מטיל בכך ספק רב.
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, אלון.
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
חן חן, מיכל!
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, ראובן.
אתה צודק לגבי מדינה עצומה עם אוכלוסייה כל כך שונה. אבל הנרטיבים האמריקאים - שעברו באמצעות סרטים וספרים - היו מוסכמים גם על ידי האמריקאים וגם על יד לא-אמריקאים שחשבו שזו דמותה של המדינה וזו המנטליות שלה. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, פרפ"צ.
נכון. אבל כבר התרגלנו לשיטות השיווק של הוצאות לאור את ספריהן. לגבי הנזק בעניין אירן - הפיך או בלתי הפיך, ומי שגרם לו, אני לא הכתובת. צריך לשאול מומחים לנושא. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
בדיוק, אלון. עוד ממליץ אחד.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
אובמה שמובמה
|
|
|
מיכל
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
מקסימה שלי!
מי ששפך הכי הרבה דם זה האחות חולת הפרקינסון, כמובן... |
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
סקירה יפה.
אני לא חושב שאפשר לדבר על משהו 'כלל אמריקאי' במדינת ענק עם כל כך הרבה רבדים של גיל,אתניות,שמרנות מול ליברליות,מוצא ואזור מגורים. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
לפי התקציר היה אפשר לחשוב שקמה מתחרה רצינית לסופוקלס ולאוריפידס D-:
"רומן מזהיר! מתילדה, הגיבורה, נחושה כמו אנטיגונה ופראית כמו מדיאה." | הוושינגטון פוסט "לורן גרוף ניחנה בכישרון נדיר ככותבת, ורומן שאפתני זה מקיים את כל הבטחותיו בשילוב של קומדיה, טרגדיה וניצוצות ברורים של גאונות לכל אורכו." | ניו יורק טיימס בוק רוויו אובמה הוכיח שהבנתו בזירה הבנלאומית היא בעייתית. את הנזק שהוא גרם בעניין אירן לא בטוח שניתן לתקן. מדברייך נראה שגם על טעמו הספרותי לא כדאי לסמוך. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, מורי.
אין לי מושג מי שפך בימי מי הכי הרבה דם. ואני באמת לא מתעניינת בתדמיות כשאני קוראת או מעריכה אישים... |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
אובמה, זה שבימיו דאע''ש זכתה לשפוך הכי הרבה דם?
|
35 הקוראים שאהבו את הביקורת
