#
כפשוטו זה "אלות גורל" – הצד שלו. "אלות זעם" – הצד שלה.
בצד שלו קירטעתי, משכתי בכוח. התעייפתי מהסיפור הבנלי במסווה של לא-קונבנציונלי. התעייפתי מסיגנון הכתיבה הרומזני ובעיקר התעייפתי מהעובדה שלא הצלחתי להתעניין באף אחת מהדמויות. לא לוטו, הילד היפה, הנער המנודה, הצעיר הנערץ, המחזאי שלא מוצא את עצמו. לא מתילד היפהפייה, האניגמטית, לא איש מעדת החברים המקיפה את בני הזוג היפים והנחשקים. בעיקר השתעממתי.

למה המשכתי? קראתי פה ביקורת קצרה ומחמיאה ממישהו שקלע כמה פעמים לטעמי והחלטתי להמשיך. חוץ מזה, ברק אובמה אמר.

הצד שלה היה קצת יותר מעניין. פרטי הביוגרפיה שלה היו יותר פיקנטיים. גרוף הלכה עם תיאורי הדמות עד למופרכות רבה. גם בחלק הזה שום דמות לא גרמה לי להזדהות כלשהי. זה היה כמו לקרוא בעיתון איזה סיפור לא אמין על כוכבי ריאליטי. פרטים שיכולים לעניין אותך לרגע ולהישכח באותה מהירות.

זה בעיקר סיפור אמריקאי. כל כך אמריקאי שאתה רואה "זוגיות", "נישואים", "ילדים", "חברים", "בגידה", "סקס", כמו שהאכילו אותך שנים לגבי אלה בסרטים ובספרים אמריקאים ולא כמו אלה שאתה מכיר מהמציאות. תיאורי מתילד – ילדותה, קרוביה המשונים, התבגרותה, חיצוניותה, בחירותיה הם מה שאמריקאים סבורים, כנראה, שהוא אירופי – דקדנטי, יפה להפליא ורקוב עד היסוד. הספר אמריקאי גם בהחלטה של גרוף לסגור את הסיפור מכל קצותיו, גם בניגוד למה שקורה במציאות, בה שום סיפור אינו סגור וסופים הם רק החלטה על מועד. יש בספר ה-מ-ו-ן תיאורי סקס. לא פורנוגרפייה, לא אירוטיקה. סקס (מנותק וסתמי שאינו נוגע בקוראת) כאלמנט העומד בפני עצמו ומצביע על... מה? מצב הרגש של הדמויות? הדגמה של נישואים מושלמים של הזוג? נועזות ונון-קונפורמיות של גרוף, כפי שכתוב על הכריכה האחורית? לדעתי – ואני ממש לא נגד תיאורי מין כשהם אינטגרליים לסיפור – המין פה מגוייס למטרות לא ענייניות וכתוב בצורה כה מכנית, שהוא בטוח לקריאה של נזיר, אפילו.

"זה הספר הטוב ביותר שקראתי השנה" מצוטט ברק אובמה על כריכת הספר. לא כתוב באיזו שנה מדובר – אני מניחה שבאחת השנים בהן היה נשיא. לא כתוב גם מתוך כמה ספרים זכה הספר הזה להיות הטוב ביותר. אולי זה הספר היחיד שקרא אובמה העסוק באותה שנה, כשקריאתו הוקדשה לדו"חות יועצים ועדכוני מומחים. ואולי הוא קרא שני ספרים באותה שנה. אם הספר השני היה, נניח, "המשחק של וולק" - גם אני הייתי מגדירה את הספר הזה כטוב ביותר שקראתי (באותה שנה). לאובמה מותר להתפעל מספר שאני לא התלהבתי ממנו. יש לו הרבה נקודות זכות בעיני אבל אם להתייחס להמלצתו – טעם ספרותי אינו ביניהן.

קונספט מעניין ומעורר מחשבה, עם זאת כנראה אובמה קרא רק הרלן קובן באותה שנה

התחלתי לקרא ועזבתי באמצע. באם למדתי משהו...זה לא לסמוך על המלצות ברק אובמה!
זו הפעם השניה בה נתקלת בהמלצה שלו שלא ממש עוברת אצלי.

האם קיימת אמת אבסולוטית? כן, האמת המוחלטת שאין עליה עוררין ? שאלה למחשבה, אשר איני בטוחה שקיימת עליה תשובה חד משמעית. בספר זו מוצגת לנו תמונת חיי הנישואין של לנסלוט ומתילדה, זוג צעיר המאוהב בטירוף משתי נקודות מבט. הראשונה של לנסלוט (הבעל) והשנייה של מתילדה (האישה). לנסלוט ומתילדה מכירים באחת מהמסיבות באוניברסיטה , ומחליטים להינשא במהירות הבזק.
עם הקריאה, מבינים כי הבעל והאישה אינם מכירים זה את זו, והן את החברים הסובבים אותם. כדי ליצור את אווירת הניכור, וחוסר התקשורת בין בני הזוג הסופרת (לורן גרוף) משתמשת בתאורים קצרים, דיאלוגים קצרים . את המידע לגבי הדמויות הקורא למד דרך המספר הכל יודע (בערבון מוגבל, היות והמידע הינו חלקי ומוגבל לנקודת מבט של בן הזוג המדובר בעלילה).
לנסלוט שואף להיות שחקן מצליח, אך הינו שחקן כושל. כישלונו במשחק מוביל אותו לשנוי גישה ופתרון יצירתי אחר. אשתו מתילדה הינה המפרנסת העיקרית , היא העמלה, דואגת לכלכלה הבית, לתשלום החשבונות והכל היא עושה מאהבה לבעלה. כך שיגשים את עצמו ויפרח. הוא מצדו רואה בה קדושה מעונה ואוהב אותה בכל ליבו. כשמגיעים לחלק של האישה, הרגשתי כאילו אני נופלת על הפנים.

חוויה כללית:
הספר מאוד משך אותי בתקציר, ויותר משך אותי המשפט שברק אובמה הגדיר אותו כספר הטוב ביותר שקרא. כשקראתי את הפרק העוסק בלנסלוט, החלק שלו היה מאוד כבד. לרגישים לסקס , קיים סקס בספר לטעמי הוא רך לא דוחה או מגעיל. הסקס הוא שולי כשמסתכלים על הספר כמכלול לטעמי.
למדתי על עצמי, כי ספר שאינו מרחיב בתיאורי נוף או עומק בדמויות יכול להיות ספר טוב. העומק נבנה בהדרגה עם התפתחות העלילה והחלפת נקודת המבט.

מומלץ מאוד.

ספר נפלא. מתאים בעיקר לאנשים שעברו כבר עשרות שנים בניסיונם, בחייהם, בנישואיהם. העלילה היא על אנשים צעירים - אבל המבט הוא מבט-על על חיי הנישואין של זוג צעיר. אהבה טוטאלית, מסירות, התמסרות, מחוייבות, כסף - הכל היה שם. ובכל זאת - כישלון מהדהד של הדגם שכולם שואפים אליו. למה? תקראו ותראו. כי כדי לחיות בזוגיות יש צורך להצטייד או להגיע לאיכויות שהן מעל לכוחנו וגורלנו כבני אדם: שקיפות מוחלטת, נאמנות טוטאלית, להיות עיוור לכל פיתוי מזדמן, לא לחוות מחסור אפילו לרגע. מעל לכוחותינו. האם אתה/את יכולה לחתום שאתה/את יודע/ת כל רגע - מה קורה במוחו ועם גופו של בן/בת הזוג? נכון שלא. מכאן מתחילה התהום שפעורה בין בני-זוג ויהיו אוהבים ככל שיהיו. לורן גוף שוחטת בספר המדהים הזה פרות קדושות, מנפצת מיתוסים ולועגת לרוב המוסכמות. יכולת סיפורית נדירה. הדמויות מורכבות ועמוקות. למעשה, שני ספרים או סיפורים בכריכה אחת. חוויה !!! אובמה - צדקת.

ספר טוב מאוד, קריא מאוד, מעניין, כתוב היטב, הפתעות על ימין ועל שמאל, אפיון חזק של דמויות ובעיקר הזוג לנסלוט (לוטו) ואשתו מטילד מאז המפגש הבלתי רגיל ביניהם לאורך שנות חייהם והקורות אותם. על עטיפת הספר יש המלצה של ברק אובמה "הספר הטוב ביותר שקראתי השנה" - דמיינתי לעצמי את אובמה בפיג'מה (יצא חרוז) שוכב לו במיטה ונהנה מספר טוב. אני די מצטרף להמלצה שלו, זה לפחות הספר הכי טוב שקראתי החודש - סתאאאם - זה באמת ספר טוב. השאלה שרציתי לשאול את אובמה בהתייחס לאיזה ספרים אחרים שהוא קרא הוא מדרג את הספר הזה. ההפתעות וההתפתחויות הבלתי צפויות בעלילה הנפרשת על שנים רבות בהחלט גורמות לאיכות של הספר הזה.
כל זאת באווירה הניו יורקית על אנשיה, על הברנז'ה של התיאטרון והאומנות , על הפרברים העשירים, על הווי המכללות ועל מסיבות החברה הגבוהה, לא מעט סקס אבל בטעם ובמינון סביר.
ספר שמרחיב את הדיון מהי משפחה, מהי זוגיות, איזה סודות קיימים בחיי משפחה, המחיר שמוכנים לשלם על הסודות - בהחלט הספר הזה עושה את זה בצורה טובה - מומלץ מאוד.

קראתי אותו ממש מזמן ומודה שהסיבה שקראתי את הספר היא ההמלצה החמה של ברק אובמה על גבי הכריכה. זאת הפעם האחרונה שאני מקשיבה להמלצות שלו.
לא אהבתי. קודר, מורכב, מתוסבך, מרתיע.

טוב, לאובמה ולי אין אותו טעם בספרים. כתיבה מליצית מדי ולטעמי גם אובר באווירת סקס.