“#
כפשוטו זה "אלות גורל" – הצד שלו. "אלות זעם" – הצד שלה.
בצד שלו קירטעתי, משכתי בכוח. התעייפתי מהסיפור הבנלי במסווה של לא-קונבנציונלי. התעייפתי מסיגנון הכתיבה הרומזני ובעיקר התעייפתי מהעובדה שלא הצלחתי להתעניין באף אחת מהדמויות. לא לוטו, הילד היפה, הנער המנודה, הצעיר הנערץ, המחזאי שלא מוצא את עצמו. לא מתילד היפהפייה, האניגמטית, לא איש מעדת החברים המקיפה את בני הזוג היפים והנחשקים. בעיקר השתעממת”