למה? כי הסיפורים קצרצרים, מתאימים לכל מי שאין להם שקט לזמן ארוך ומחפשים אויר לנשימה.
כל סיפור תופר בתוכו כמה סיטואציות, והכל ארוג עם אהבה וסקרנות. הכל מעניין אותו, כל דבר מזכיר ונוגע בו, אין דבר שלא שייך ללבו ולחייו. ועיירה בפולניה, עם העוני והמרירות שבה, והפלגה לאוסטרליה, וקיבוץ, וכבשים, ופרות, ושוק, ונסיעות רבות באוטובוס- הכל מתחבר לאריג אחד, ותמיד יש בזה חיוך וגם דמעה.
כי המבט שלו היה מבט של ילד וזקן, באיש אחד.
ולקנות, לא רק לקרוא, כי אולי כמוני תמצאו את עצמכם בשבת פותחים באקראי עמוד, להיזכר במבט הזה ולחייך. נשמה יתרה.


















