ביקורת ספרותית על ברוכה הבאה לחיים שלך מאת נטע חוטר
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 28 בדצמבר, 2020
ע"י ראובן


משהו בספר מזכיר את הסרט המופלא "אני והחבר'ה". בשניהם ארבע חברי נוער שגדלו בעיירה קטנה. דמויות המפתח הם שני בנים ושתי בנות- גיא, הדר, נעמה וגלי שגדלו ביישוב קטן בערבה ולא תמיד הסתדרו ביניהם.
הספר נע בין מסעם אז לעכשיו- כעבור כשלושים שנה, כבני ארבעים עם חידוש קשר אקראי מדי פעם. נעמה וגלי נפגשות לאחר נתק של מעל עשור כשנעמה חבולה אחרי נפילה. גיא שהיה האאוטסיידר ובן לאב קשה (כדמות טדי בסרט) נותר שם, האחרים מצאו עצמם במרכז. כולם ללא זוגיות (הדר יתוודע להגר מה שיכול להוסיף נופך או בלבול), אך יש ילדים כולל תינוקת בת שבוע, בתה של גלי שבחרה ללדת ללא בן זוג. אז ועכשיו יש יחסי חברות בצד יריבות, מעין מה שזכה לכינוי הסלנג באנגלית Frenemy (הכלאת friend enemy).
ובדומה לסרט בו יוצאים הנערים למסע חיפוש הרפתקני ומגבש גם בספר יש סוג של מסע המבוסס על כתבות ישנות בעיתונות, זכרונות נעורים של בני החבורה ואלה של ותיקי היישוב הקטן מהימים בהם איש לא נעל את דלת ביתו. בית מבודד שהוא מעין תעלומה מסקרנת בעיני החבורה (בדומה לכלב שבסרט) בו גרה תקופה לנה, אם לתינוק עמה התיידדו ועזרו לה כלכלית ככל שיכלו בני עשרה. ובדומה לעימות בין חבורות הנוער בסוף הסרט, יש בספר אחד לא קל שיביא לסגירת מעגל והאמת תצא לאור אחרי שנות דור.
לא התחברתי מדי לכתיבה עצמה שאין בה ייחוד ועומק ועם זאת, כשהעלילה מתקדמת היא משתפרת מעט והסקרנות גוברת. הקורא מוצא עצמו נשאב לזכרונות מטרידים, סודות אפלים, חיבוטי נפש ותגליות לא קלות. האם יש אמת בשמועות או פרי דמיון וזיכרון מתעתע בחלוף הזמן.
גם דקות הסיום בסרט הן בהווה אחרי עשורים.

המחברת לא נמנעת מדי פעם מסגנון מפולפל בכלל ובדיאלוגים בפרט.
"יא מכוערת לִיפה"
"יא מכוער גמד"
"אמא שלך..."
וזה החלק העדין.

2.5 כוכבים
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ראובן (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
נכון,מיסקיפוד,זו לא יצירת מופת.
לא יודע אם תרגיל בכתיבה אבל היא לא מדהימה.
הייתי סקרן לדעת מה יהיה הסוף.
לא נראה שאקרא עוד מספריה.
Misskipod (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
קראתי אותו, התחברתי חלקית בלבד, נפרדנו בסוף הדרך כנדרש אבל לא חשתי געגועים (או התקף זכרון שנוגע אליו) מאז.
ההתחלה נחמדה עד משונה, ההמשך היה מבחינתי לא פחות מהזוי, העלילה מחזיקה מים רק לרגעים והסיפור הרגיש לקראת הסוף כמו תרגיל בכתיבה שהתארך (ואולי מדי).
קראתי עוד קודם, ספר ותיק יותר של נטע חוטר שעל אף טרחנותו הרגעית, אהבתי יותר.
ראובן (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
בכיף,היל
בואי נודה-לא כל הספרים זהים ברמתם.
אבל לחפש את הטוב.
Hill (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ראובן, אני אוהבת את הביקורות שלך.
אתה משרה מהות לכל ספר, גם ל'גרועים' בעיניך.
תודה.
בר (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
בדיוק קוראת אותו. מסכימה עם הביקורת שלך.
יש בסגנון הכתיבה לא מעט פגמים, עם זאת, אני עדיין נהנית ממנו.
ראובן (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
לא מבריק,גדי ופרפר. משתפר לקראת הסוף.
לא כזה שייחרט בזכרוני.
ולא אקרא עוד משלה.
ראובן (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
זוכר אותו מ'איידהו שלי', ראסטה.אחיו הוא יואכים פניקס.
מורי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ריבר פיניקס היה נהדר וחבל שמת. דווקא ויל ויטון נגע ללבי מאוד.
Rasta (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ריבר פיניקס משחק מעולה שם, גם ב Running on empty... חבל שמת מוקדם.
תודה על הסקירה ראובן.
גדי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
נשמע כמו עוד ספר על כלום.
מורי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
בכל פעם שאני רואה את הפרידה של כריס מגורדי ביוטיוב, אני מצטמרר.
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
את "אני והחברה" אהבתי. הספר הזה ממש לא נראה לעניין. היום כל מי שיודע לכתוב את אותיות הא-ב ללא שגיאות חושב שהוא סופר.
שפת הכתיבה האיומה נראית הפוכה משל פוגל :-) לא כוס הקפה/תה/שוקו שלי |:)
מורי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
אין כמו הסרט העדין והמקסים אני והחבר'ה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ