“הספר מתחיל בשנת 2011 , וחוזר אחורה לשנת 1960 עם סיפורן של מרי אלה(17) ואחותה אייבי(15) וג'יין העובדת הסוציאלית(22) שהן הדמויות המרכזיות בסיפור. מרי ואייבי הן עניות, זה כל חטאן. ועל כן הן נכנסות לרשימה של נשים המתאימות לעיקור כדי שלא יתרבו ויכבידו על המדינה. "את עוד תראי. שניים, זה טוב. שלוש ילדים, עדיין טוב, אבל יש לך פחות אוכל בשבילם וקשה להשגיח. ארבע ילדים זה עוד יותר גרוע. חמש, לא טוב לאימא ולא טוב לילדים". כשג'יין העובדת החדשה נכנסת לעובי הקורה, היא מבינה שהשיטה לעיקור לא פוסחת על נערות צעירות שעתידן להפוך לאימהות חסום בידי המדינה. גורלן נקבע ונחרץ מבלי יכולת להתנגד. ג'יין צריכה להחליט כיצד לנהוג , והדבר מטלטל את עולמה. "את צריכה אומץ בשביל לעשות את העבודה הזאת" אומרת לה פולה, חברתה לעבודה. "לפעמים משלמים מחיר כבד על לצאת מהקווים" אומרת לה אימה "רק את יכולה לדעת אם זה שווה את המחיר". הסופרת מתארת תקופה אפלה באמריקה שהתקיימה עד שנת 1975, תקופה בה עוקרו יותר מ-7,000 מאזרחיה ביניהם רפי שכל, 'פושעים' צעירים, חולי אפילפסיה, שכבות מצוקה וכל מי שעיקורם נחשב 'לטובת הציבור'. לא היה פה מקום למשא ומתן. המדינה החליטה וזהו סוף פסוק. ארצות הברית הדמוקרטית הייתה נגועה באפליה, בגזענות ובמיזוגניות שנראתה אז מובנת מאליה. הספר מעניין, חשוב, קריא ונוגע ללב. מומלץ.”

“הספר הוא כמו הוריקן שנבנה לאט. בתחילת הספר יש רק בריזה קלה, בעיות ארציות ופשוטות של דמויות שלא ניכר בהן ייחוד כלשהו. לאט לאט הרוח מתחזקת, ופתאום עולות בך שאלות ותהיות, את כבר לא בטוחה באידיליה שהציגו לך, ופתאום הרוח הופכת לסופה, עד שהסופה הופכת למערבולת, ובסופו של דבר להוריקן של ממש. הדבר המדהים הוא שזה נבנה בצורה כל כך חכמה, אלגנטית ומלאת חן. בסבלנות. הספר מתרחש בשנות ה- 50, בצפון קרוליינה, ארה"ב. לא אכנס לעלילה יותר מדי כי אני חושבת שזה הורס (ואני אגב תמיד מהחסידים שלא מאמינים בלקרוא את תקציר הספר אלא צוללת ישר פנימה), אבל כן אגיד שעולים נושאים לא פשוטים מהספר, בין היתר גם מעמדה של האישה באותן שנים, רצונותיה האינדיבידואליים והאם בכלל יש לה מקום לרצונות משלה, או להיות בכלל נבדלת, כשהכל מוכתב לה מלמעלה ע"י גברים. הנושא המרכזי של הספר, שדן בעיקרון בהגבלת ילודה ע"י עיקור של מוגבלים שכלית או בעלי נכויות קשות או סובלים ממחלות ע"י ובהתאם לשיקול הדעת של עובדות סוציאליות (!!!), היו חידוש עבורי, ואחרי זה פניתי לגוגל וחיפשתי עוד מידע על הנושא הלא ייאמן. בסוף קראתי גם את דבר הסופרת, והיא סיפרה שאפילו לא בחרה במקרי קיצון מחרידים, אלא באמת בסיפורים ""רגילים"" שקרו לאנשים פשוטים ולדעתי זה זיעזע אותי יותר מהכל, שזה המקרה הרגיל, ואפילו לא הקיצון. אני אישית גם אוהבת מאוד סופים עם קצוות סגורים, כאשר ניתנות תשובות לשאלות. אין מילה לזה בעברית אבל באנגלית זה נקרא closure. רוב הסופרים חושבים שיש איזשהו קסם בלהשאיר סוף פתוח לפרשנות ודימיון הקורא, ולפעמים באמת זה מתאים, אבל לרוב אני אעדיף שהסוף יהיה ברור, ואת זה בהחלט יש כאן. שורה תחתונה – ספר טוב ומעניין על תקופה חשוכה בהיסטוריה של ארה"ב. אציין שראיתי שאנשים בתגובות הלינו על סגנון השפה או התרגום, אבל אני קראתי בשפת המקור, אנגלית, ולא חוויתי איזושהי בעיה, להפך. הספר זורם, בשפה קולחת.”

“ספר טוב. על רקע אירועים אמיתיים בשנות הששים של המאה העשרים בצפון קרולינה – בהם בוצעו עיקורים לנשים/נערות במצב כלכלי רעוע או במצב נפשי לא יציב, וכל זאת במטרה כלכלית לכאורה של הקלה על מערכת הרווחה אשר אמורה הייתה לתמוך במשפחות של אותן נשים/נערות. העלילה משתמשת באירועים האלו כדי לתאר סיפור של עובדת רווחה מצפונית שלא יכלה לשאת את הרעיון של האופן הקל בו מחליטים שמישהי לא תלד יותר ילדים. הסיפור נשמע בשני קולות: קולה של ג'ין עובדת הרווחה הצעירה והמצפונית וקולה של אייבי הנערה בת ה-16 אשר הוחלט על עיקורה בעקבות כניסתה להריון. ברקע מאבקה של ג'ין הן מול מעסיקיה והן מול בעלה הרופא וסביבתו שרואים בה עקשנית ולא מתחברת לסביבתה ומצד שני משפחתה הענייה של אייבי כולל אחותה מרי אלה שכבר ילדה בגיל 15 ועוקרה ללא ידיעתה. ספר שבהחלט מאיר תקופה ואירועים ששווה לדעת. ספר חובה לעובדים סוציאליים.”

“ספר 4 כוכבים קלאסי כתוב טוב... קריא... זורם... מובן... נכנס ללב סיפורה של עובדת סוציאלית צעירה בשנות ה 60 בארה"ב והשיעור שלומדת על בשרה בגזענות, שיקרי הממסד, שוביניזם ותלאות החיים בכלל עבור אותם אנשים ששקופים למדינה. לאחר נישואיה לרופא מוצלח ועשיר היא מתחילה את עבודתה ומגלה שהדברים קשים ומורכבים ממה שחשבה בהתחלה. העבודה מעסיקה אותה 24 שעות ביממה בגלל הרגישות הגדולה שלה והאיכפתיות למעורבים. אט אט היא מגלה כי דווקא תכונות אלה אינן מוערכות אצל הממונים עליה. הספר מבוסס על ארועים אמיתיים שאכן קרו אי שם בשנות ה 60 בחלק ממדינות הדרום בארה"ב והם הזויים לחלוטין כאשר חושבים על זה היום. שווה קריאה וגם מעניין!”

“הספר מתחיל בשנת 2011 , וחוזר אחורה לשנת 1960 עם סיפורן של מרי אלה(17) ואחותה אייבי(15) וג'יין העובדת הסוציאלית(22) שהן הדמויות המרכזיות בסיפור. מרי ואייבי הן עניות, זה כל חטאן. ועל כן הן נכנסות לרשימה של נשים המתאימות לעיקור כדי שלא יתרבו ויכבידו על המדינה. "את עוד תראי. שניים, זה טוב. שלוש ילדים, עדיין טוב, אבל יש לך פחות אוכל בשבילם וקשה להשגיח. ארבע ילדים זה עוד יותר גרוע. חמש, לא טוב לאימא ולא טוב לילדים". כשג'יין העובדת החדשה נכנסת לעובי הקורה, היא מבינה שהשיטה לעיקור לא פוסחת על נערות צעירות שעתידן להפוך לאימהות חסום בידי המדינה. גורלן נקבע ונחרץ מבלי יכולת להתנגד. ג'יין צריכה להחליט כיצד לנהוג , והדבר מטלטל את עולמה. "את צריכה אומץ בשביל לעשות את העבודה הזאת" אומרת לה פולה, חברתה לעבודה. "לפעמים משלמים מחיר כבד על לצאת מהקווים" אומרת לה אימה "רק את יכולה לדעת אם זה שווה את המחיר". הסופרת מתארת תקופה אפלה באמריקה שהתקיימה עד שנת 1975, תקופה בה עוקרו יותר מ-7,000 מאזרחיה ביניהם רפי שכל, 'פושעים' צעירים, חולי אפילפסיה, שכבות מצוקה וכל מי שעיקורם נחשב 'לטובת הציבור'. לא היה פה מקום למשא ומתן. המדינה החליטה וזהו סוף פסוק. ארצות הברית הדמוקרטית הייתה נגועה באפליה, בגזענות ובמיזוגניות שנראתה אז מובנת מאליה. הספר מעניין, חשוב, קריא ונוגע ללב. מומלץ.”

“הספר הוא כמו הוריקן שנבנה לאט. בתחילת הספר יש רק בריזה קלה, בעיות ארציות ופשוטות של דמויות שלא ניכר בהן ייחוד כלשהו. לאט לאט הרוח מתחזקת, ופתאום עולות בך שאלות ותהיות, את כבר לא בטוחה באידיליה שהציגו לך, ופתאום הרוח הופכת לסופה, עד שהסופה הופכת למערבולת, ובסופו של דבר להוריקן של ממש. הדבר המדהים הוא שזה נבנה בצורה כל כך חכמה, אלגנטית ומלאת חן. בסבלנות. הספר מתרחש בשנות ה- 50, בצפון קרוליינה, ארה"ב. לא אכנס לעלילה יותר מדי כי אני חושבת שזה הורס (ואני אגב תמיד מהחסידים שלא מאמינים בלקרוא את תקציר הספר אלא צוללת ישר פנימה), אבל כן אגיד שעולים נושאים לא פשוטים מהספר, בין היתר גם מעמדה של האישה באותן שנים, רצונותיה האינדיבידואליים והאם בכלל יש לה מקום לרצונות משלה, או להיות בכלל נבדלת, כשהכל מוכתב לה מלמעלה ע"י גברים. הנושא המרכזי של הספר, שדן בעיקרון בהגבלת ילודה ע"י עיקור של מוגבלים שכלית או בעלי נכויות קשות או סובלים ממחלות ע"י ובהתאם לשיקול הדעת של עובדות סוציאליות (!!!), היו חידוש עבורי, ואחרי זה פניתי לגוגל וחיפשתי עוד מידע על הנושא הלא ייאמן. בסוף קראתי גם את דבר הסופרת, והיא סיפרה שאפילו לא בחרה במקרי קיצון מחרידים, אלא באמת בסיפורים ""רגילים"" שקרו לאנשים פשוטים ולדעתי זה זיעזע אותי יותר מהכל, שזה המקרה הרגיל, ואפילו לא הקיצון. אני אישית גם אוהבת מאוד סופים עם קצוות סגורים, כאשר ניתנות תשובות לשאלות. אין מילה לזה בעברית אבל באנגלית זה נקרא closure. רוב הסופרים חושבים שיש איזשהו קסם בלהשאיר סוף פתוח לפרשנות ודימיון הקורא, ולפעמים באמת זה מתאים, אבל לרוב אני אעדיף שהסוף יהיה ברור, ואת זה בהחלט יש כאן. שורה תחתונה – ספר טוב ומעניין על תקופה חשוכה בהיסטוריה של ארה"ב. אציין שראיתי שאנשים בתגובות הלינו על סגנון השפה או התרגום, אבל אני קראתי בשפת המקור, אנגלית, ולא חוויתי איזושהי בעיה, להפך. הספר זורם, בשפה קולחת.”

“ספר טוב. על רקע אירועים אמיתיים בשנות הששים של המאה העשרים בצפון קרולינה – בהם בוצעו עיקורים לנשים/נערות במצב כלכלי רעוע או במצב נפשי לא יציב, וכל זאת במטרה כלכלית לכאורה של הקלה על מערכת הרווחה אשר אמורה הייתה לתמוך במשפחות של אותן נשים/נערות. העלילה משתמשת באירועים האלו כדי לתאר סיפור של עובדת רווחה מצפונית שלא יכלה לשאת את הרעיון של האופן הקל בו מחליטים שמישהי לא תלד יותר ילדים. הסיפור נשמע בשני קולות: קולה של ג'ין עובדת הרווחה הצעירה והמצפונית וקולה של אייבי הנערה בת ה-16 אשר הוחלט על עיקורה בעקבות כניסתה להריון. ברקע מאבקה של ג'ין הן מול מעסיקיה והן מול בעלה הרופא וסביבתו שרואים בה עקשנית ולא מתחברת לסביבתה ומצד שני משפחתה הענייה של אייבי כולל אחותה מרי אלה שכבר ילדה בגיל 15 ועוקרה ללא ידיעתה. ספר שבהחלט מאיר תקופה ואירועים ששווה לדעת. ספר חובה לעובדים סוציאליים.”

“ספר 4 כוכבים קלאסי כתוב טוב... קריא... זורם... מובן... נכנס ללב סיפורה של עובדת סוציאלית צעירה בשנות ה 60 בארה"ב והשיעור שלומדת על בשרה בגזענות, שיקרי הממסד, שוביניזם ותלאות החיים בכלל עבור אותם אנשים ששקופים למדינה. לאחר נישואיה לרופא מוצלח ועשיר היא מתחילה את עבודתה ומגלה שהדברים קשים ומורכבים ממה שחשבה בהתחלה. העבודה מעסיקה אותה 24 שעות ביממה בגלל הרגישות הגדולה שלה והאיכפתיות למעורבים. אט אט היא מגלה כי דווקא תכונות אלה אינן מוערכות אצל הממונים עליה. הספר מבוסס על ארועים אמיתיים שאכן קרו אי שם בשנות ה 60 בחלק ממדינות הדרום בארה"ב והם הזויים לחלוטין כאשר חושבים על זה היום. שווה קריאה וגם מעניין!”