ביקורת ספרותית על פריחה שנתאחרה - מהדורת 2020 - ספריה לעם #800 מאת אנטון צ'כוב
ספר טוב

---

"פריחה שנתארחה", קובץ של ארבעה נובלות שאיגדה ההוצאה ומספרת על שלל דמויות רוסיות שירדו מגדולתן ,מחפשים את דרכן ואת עצמן בדרכי החיים.

נובלה ראשונה- "פריחה שנתאחרה":
בסיפור/נובלה החותמת את הקובץ- מסופר על הנסיכה מרוסיה ושתי בניה ורופא אחד אצילי ושרמנטי.
"הנסיך יגרושקה שכב על המיטה והביט אל התקרה בעיניו הקטנטנות האדומות. (..) רגשות והרהורים מכל מין וגודל רחשו במוחו המעורפל ונפשו הזעירה, שכאב עמום כוסס בה. צר היה לו על אימו הבוכייה ועל אחותו , ובה בשעה ניעור בו חשק עז לשלח אותן מן החדר:
הן הפריעו לו להתנמנם, לנחור מעט. הוא התכעס על שמעיזים להטיף לו מוסר, ובה בשעה הציקו לו נקיפות קלות של מצפונו (..) שוטה היה, אבל לא שוטה עד כדי כך שלא ידע כי בית פריקלונסקי עומד באמת על סף חורבן, ולא מעט בזכות מעשיו הטובים". (ע"מ 9).
הנסיכה הבת לבית פריקלונסקי והאם מרוסיה עושות "התערבות" בהרגלי השתיה וההוללות של יגרטנשקה הנסיך. בית פריקלונסקי על סף פשיטת רגל, שתי הילדים של האם חולים. לעזרה מזמינים את הרופא טופרקוב. רופא מדופלם שנחלץ לעזרת שתי בניה האצילים של מרוסיה.
המשפחה פושטת רגל, טופרקוב הרופא לא יצליח להציל את הנסיכה הצעירה בסוף הסיפור, את הנסיך יגרונשקה מדרכיו הפרועות ומהאם שנשבר ליבה לאחר שאיבדה הכול. סיפור שנפתח, מתפתח וניגמר באופן טראגי.

נובלה שנייה- "שלוש שנים":
הנובלה מספרת על סיפור חיזורו של לפטייב העשיר והמיוחס ביוליה סרגייבנה היפה אך דלה באמצעים בעיירה רוסית שחוחה.
"הם נכנסו לפפרוזדור. יוליה סרגייבנה רצה במעלה המדרגות , מרשרשת בשמלה הלבנה , שפרחים לבנים מוטבעים בה. (..) עלינו לבקש לנו תנאי חיים שהעמל הוא כורח בהם.. בלי עמל לא ייתכנו חיים של טוהר ושמחה". (..) "אילו הסכמת להיות אשתי, הייתי נותן את הכול . הייתי נותן את הכול...אין מחיר, אין קורבן שלא הייתי מקריב".
היא נרעדה והביטה אליו משתאה ונבהלת." (ע"מ 73-72).
אחותה ומשפחתה של יוליה בפרוביציה רוצים לשדך את יוליה הצעירה. המחשבה להתחתן עם מישהו מבוגר שלא נמשכת עליו גורמת לסרב. לאחר אחרי מפחי נפש הם מתחתנים ועוברים מן הפרובינציה למוסקבה, עם משפחתו ואחיו התאום הזהה לו. לאחר הנישואים הלא מאושרים לפטייב מתוסכל שלא התחתן עם בת גילו- חברה מן העבר במוסקבה, מתהפך לראות את יולייה אשתו סולדת ממנו וחי באי שקט לחזור לחנות אביו המבוגר שהיה סוחר נצלן שהיכה את זבניו. צ'כוב משאיר את הסוף הפתוח בין יוליה ולפטייב שלא מסוגלים לאהוב אחד את השני.

נובלה שלישית- "ממלכת הנשים":
אנה אקימובנה וחברתה מאשה הצעירות והיפות רוצות לצאת מחיי בגרותן המאושרים לשידוך וחיי משפחה משלהן:
" כל בני הבית ידעו שמאשה האדמונית מאוהבת בשמש מישנקה, וכבר שלוש שנים מתמשכת לה האהבה הזאת – עמוקה, לוהטת, וחסרת תקווה.
"נו די לך להפיח אבלים," ניחמה אותה אנה אקימובנה, "הנה אני עוד מעט בת שלושים ועדיין יש בדעתי להינשא לצעיר". (ע"מ 181).
אנה אקיימובנה ומאשה מצאו שידוך שכלפי עין נראה אידאלי, אך הן מגלות שמצבן שונה בתכלית:
"נדמה היה לה שבחייה לא נותר עוד דבר זולת צ'ליקוב זה, והוא לא יחדל עוד לרדוף אותה ולהזכיר לה יום-יום מה תפלים ונואלים חייה. הרי רק לזאת תצלח, רק לגמילות חסדים. אהה, מה אווילי כל זה!
היא שכבה בלי להתפשט ופרצה בבכי תמרורים מעוצם הכלימה והשעממום. מעציבה ואווילית מכול הייתה התחושה, כי החלומות שחלמה היום פימנוב חלומות הגונים היו, נעלים, נאלצים, ובה בשעה ידעה ידעה כי ליסביץ' ואפילו קרילין קרובים לנפשה מפימנוב ומכל הפועלים גם יחד. (ע,מ 214).
צ'יקלוב של אנה ופימנוב של מאשה התגלו כאכזבה אחת גדולה. בסיפור שמחולק למקטעים של "ארוחת ערב", "בוקר", "צהריים " ועוד פעם "ערב", יסופר לאורך השנים סיפורם של אנה ומאשה שנפרדות מילדותם באבטחה כוזבת לחיי נישואים מאושרים.

נובלה רביעית ואחרונה- "מעשה משעמם (מרשימותיו של איש זקן):
"חי לו ברוסיה פרופסור רב פעלים, ניקולאי סטפנוביץ כך וכך, יועץ סתרים ובעל אותות הצטיינות. גם ברוסיה וגם מחוץ מחוצה לה הוענקו לו עיתורים רבים כל כך, עד שבעונדו אותם יכנו אותם הסטודנטים איקונוסטאס (קיר החוצץ בין החלל המרכזי והמזבח בכנסיה, המכוסה כולו אייקניות).
מודעיו נמנים עם עם שמנתה וסולתה של החברה של החברה, ועל כל פנים, אין ולא היה ברוסיה בעשרים וחמש או שלושים השנים האחרונות אף מלומד אחד נודע לשם, שלא קשר עימו קשרי קרבה. (ע"מ 215).
הסיפור "מעשה משעמם (מסיפוריו של איש זקן) שמדמה את "יומנו של איש מיותר" של טורגניב ו "איש מן המחתרת" של דוסטויבסקי", מספר בגוף ראשון את סיפורו של ניקולאי סטפנוביץ הנשוי לאישה מבוגרת ושמנה בנישואים דלים מאושר. שתי ילדיו- בנו החייל ובתו הדואגת ונידודי השינה שלו. הסיפור מתפתח סביב רומן שמתנהל בין ניקולאי לשחקנית צעירה ושמה קטיה. היא בשנות העשרים לחייה, ושואלת אותו האם עדיף לחיות חיי בוהמה של שחקנית או חיים מן השורה, אפורים כמו שלו.
הרומן בין ניקולאי לקטיה מסתיים בסוף פתוח.

"פריחה שנתאחרה"- מספר על גיבורים אצילים שחייהם הובילו אותם אל התהום.
סיפורים טרגיים סביב אהבה, חיי משפחה ונישואין וירידה מתפארת העבר של הגיבורים. ספר טוב על ההחמצות שבחיים.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על פריחה שנתאחרה - מהדורת 2020 - ספריה לעם #800