ביקורת ספרותית על גלגולי האהבה מאת אליס מונרו
ספר טוב

---

מ. גר במושב. בתחילת שנות ה - 90 דרס שכן שלו את בן אחיו. הילד נהרג. השכן הסביר שראה את הילד משחק לצדו של האוטו במרחק של כ - 3 מטרים והוא לא מבין איך הילד הגיע לגלגל האחורי. במשטרה בדקו וחקרו ושחררו את הנהג הדורס. מ. ביחד עם משפחתו כעסו, למעשה זעמו, על השכן ועל המשטרה. מ. טען כל השנים שאין דבר כזה לא רואה והשכן בטוח אשם, והוא לא מבין איך המשטרה מתנהלת. הוא גם הזכיר את הנושא בכל הזדמנות.
השנים חלפו, אמצע שנות ה - 2000, רחבת החניה של השוק בקרית גת. מ. נוסע אחורנית במכוניתו. לאט מאוד. הוא שומע שצועקים לו לעצור. הוא עוצר ויוצא מהאוטו. אישה זקנה שוכבת לצד הרכב על ידה עגלת קניות ריקה והפוכה. מ. תפס את ראשו בשתי ידיו והתחיל להסתובב במעגלים תוך שהוא ממלמל: זה לא יכול להיות. דווקא לי. איך לא ראיתי. גם כשהשוטרים הגיעו הוא המשיך להגיד את זה. מצלמה שהותקנה בחנות סמוכה (בגלל ניסיונות לפרוץ לחנות) הראתה שהזקנה התקרבה לרכב אחרי שהוא כבר נסע. היא היתה עסוקה בעגלה שלה, לא שמה לב שהרכב נוסע ואפילו לא הסתכלה לפנים. מ. שוחרר אבל זמן רב אחר כך לא סלח לעצמו, גם על התאונה וגם על הכעס שלו על השכן.

הספר הזה הזכיר לי את האירוע הזה, כי הוא מספר בעיקר על דברים שיכולים לקרות לכולנו, ולא משנה באיזה מעמד אנחנו. יש כאן השוואה בין העיר לכפר. לאותם אנשים שכביכול לא חסר להם כלום לעומת אלה שבקושי מוציאים את הלחם מהאדמה. ויש גם הרבה זיכרונות של פעם. דברים שכדאי להסתיר, למרות שאיכשהו כולם יודעים עליהם, ודברים שאפשר להתגאות בהם, אבל את מי זה בכלל מעניין.
אליס מונרו מצליחה להיכנס לנפש של בני האדם, כך שלא קשה להזדהות עם הדמויות, גם אם לא מסכימים איתן. ובכל זאת לפעמים מתחשק לצרוח על הטמטום של האנשים, אבל מה זה יעזור.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על גלגולי האהבה