ביקורת ספרותית על צוללן הערפל מאת ג'ואל רוס
ספר בסדר

---

#
השיבוטים של ספרות הפנטסיה לנוער כוללים כמה מוסכמות הכרחיות וכמה כללי-רשות.
הכרחי – על הגיבורים להיות בגילאי העשרה. "המשפחה" שלהם – לא הביולוגית, האמיתית – צריכה להיות גם היא בגילאים האלה.. לרוב יהיה איזה מבוגר – לאו דווקא בן משפחה אבל חייב להיות מכובד וקשיש – שנמצא בחיים של בני הנוער ומהווה עבורם מנטור. העולם החיצוני חייב להיות עויין. לגיבור צריכה להיות תכונה כלשהי סוג של יתרון ועליו לא להבין שמדובר ביתרון.

הספר הזה עונה למוסכמות ההכרחיות – מדובר בעולם הרוס, מוכה ערפל-מעשה-ידי-אדם המסוכן מאד לאנשים. בני האדם מצאו מקלט על פסגות הרים ומסודרים לפי הירארכייה נוקשה. על הפיסגה תושבי הפנטהאוס העשירים ורבי הכוח, ולמטה ממנה לפי סדר חשיבותם אחרים. עד שבקטע התחתון חיים "בשכונות עוני" כל אלה שמעמדם הכי נמוך והם הכי חלשים: ילדים, נכים, קשישים וכמובן אלה שמתעמרים בהם. המנטליות היא של כל דאלים גבר. בשכונת העוני חי צ'ס, נער בן 13 שחי עם אישה שאימצה אותו ועוד שלושה ילדים בגילאים שונים והצילה אותם ממוות בטוח. היא המנטור. אבל עכשיו היא חולה והם צריכים למצוא לה תרופה (פרח לב-הזהב קראו לסיפור הזה לפני היות ספרות הפנטסייה לנוער)

הספר הזה עונה גם לכללי הרשות: הסיפור הוא סיפור פעילות והרפתקאות, הגיבור ועמיתיו נחלצים בעור שיניהם מסכנות איומות, הרעים רעים מאד, הטובים אניגמטיים, הסכנות מורטות עצבים. הכתיבה פשטנית, מותחת, מאפשרת לקורא פריקת מתח בטוחה. ספר סביר, לוקח כמה שעות לקרוא אותו ולדעתי – לא הרבה יותר מכמה שעות לכתוב אותו. ממש עוזר למי שאוהב לתרגל קריאה, שמא ישכח.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על צוללן הערפל