"האומנם יימצאו, בנסיבות הקיימות , למעלה מאלפיים איש שמוכנים לשלם שישה-עשר או עשרים מרקים גרמניים תמורת בילוי כה משונה, שהדמיון בינו לבין קריאת רומנים מן השורה קלוש ביותר?
מה שבטוח הוא שעשר שנים קודם לכן לא יכלו שני הכרכים האלו להיכתב, ואילו נכתבו לא היו זוכים לקוראים.
כדי שזה יקרה נדרשו חוויות משותפות למחבר ולעמו, כאלה שהמחבר הטמיע בתוכו בעוד מועד והבשילו די הצורך, עד שהוא יכול לפרסם את התוצר האמנותי הנועז שלו ברגע המתאים (..) הבעיות המועלות ב"הר הקסמים" מטבען לא התאימו להמונים, אבל הם בערו בעצמותיהן של של המוני המשכילים, והמצוקה הכללית חוללה בקרב הציבור הרחב את "העצמה" האלכימאית שהייתה לעצם ההרפתקה של האנס קסטרופ הצעיר. אכן, הקורא הגרמני זיהה את עצמו בדמותו הצנועה אך "מחוכמת" של גיבור הרומן, והיה בהחלט מסוגל ונכון לעקוב אחריה". (תומס מאן באחרית הדבר על פרסום "הר הקסמים", ע"מ 358).
הרומן "הר הקסמים" שפורסם בשנת 1924, ועוקב אחרי אנס קסטרופ בן ה-24, מבלה 7 שנים ב"דבוס" להחלמה מצינון חמור וסכנה לשחפת , בשוויץ. הוריו וסבו מתו גשהיה ילד, הוא נמצא בחזקת משפחה אומנת, לומד הנדסה וכשחלה מתאחד עם בן דודו החייל בדימוס החולה בעצמו יואכים צימסן בכפר המרפא.
הרומן פורסם ב-1924, לאחר מלחמת העולם ה- 1 ומתאר את החברה האירופאית של המאה ה-19 שירדה מגדולתה.
פרק שישי:
"תופעה עצובה כשם שהיא טבעית היא אותה הטעיה עצמית הגורמת אפילו לנפש החסונה לשכוח ולקוות בשעה שתהליך ההרס מתקרב הלכה למעשה ליעדו הקטלנית. היא טבעית ובלתי אישית, היא מתעלה מעל התודעה הפרטנית, כמו הפיתוי לשקוע בשינה שהאדם חש כשהוא קופא מקור, כמו ההליכה לעולמו סחור סחור כשהאדם מאבד את דרכו. הצער והדאגה לא מנעו בעד האנס קסטרופ לבחון את התופעה הזאת באובייקטיביות ולהציג את מחשבותיו, בסרבול אם כי במוח צלול, כשנפגש עם נפתה וסטמבריני ומסר להם דיווח על מצב בן דודו. (..) הוא מנבא פטירה ללא סבל למרות גילו הצעיר של יואכים. (ע"מ 182).
יואכים צימסן מראה סימני שיפור ונוסע חזרה לשפלה מההרים. מיד מצבו מחמיר, אימו סועדת אותו והוא גוסס למוות. אנס קסטרופ יעביר את המשך השהות שלו בכפר המרפא ללא קלודיה שושא וללא יואכים צימסן בן דודו, שקוע במחלתו לבדו מול חולים רבים נוספים.
פרק שביעי:
"שבע שנים נשאר האנס קסטרופ בקרב השוהים פה למעלה- לא מספר עגול של שנים,(..)פרק זמן אגדי וציורי(..) הוא ישב ליד כול שבעת השולחנות של חדר האוכל, כשנה ליד כול אחד מהם. לבסוף ישב ליד "שולחן הרוסים הגרוע", בחברת שני ארמנים, שני פינים , בוכארי אחד ווכורדי אחד. באותה תקופה גידל זקן קטן
(..) הנהלת המוסד חדלה להציע לו שעשועים. מלבד השאלה הלקונית "האם ישן יפה", שאלה רטורית ולקונית מטבעה. (..) הכול עזבו אותו לנפשו . (ע"מ 342).
לעצת הרופאים מסכים אנס קסטרופ להשתכן שבע שנים בבית-המרפא. הוא מזניח את עצמו ונשאר לבדו. ברנס הרופא ובעצת רופאים נוספים עושים "סיאנס" בו ייזכר קסטרופ בבן-דודו האהוב יואכים. הוא ישלח כול רסן וישמיע תקליטים מוזיקליים לאחר הארוחות. חבריו המעטים- איש הקדמה האיטלקי סטמבריני לאומת איש העבר נפטה ינווטו את דרכו עד שילכו לדו קרב לאחר מריבה ואחד מהם ימצא את מותו.
סוף הרומן של תומאס מאן מפגיש את הגיבור עם המלחמה, סופו הוא אלגורי לנפילת אירופה הישנה ותחילת מלמות-העולם והעידן המודרני. בתי המרפא בהרי שוויץ, כדוגמת "דאבוס" יסגרו סופית והחולים בשחפת הצעירים ימצאו מענה בקהילה בשפלה במקום הרחק בסנטוריום בהרים.
הרומן המדבר על זמן, חולי, רומן חניכה רחב היקף בעל הומור שחור הוא ספר חורף אולטימטיבי. התרגום החדש תורם רבות להפיכת הקריאה לנגישה. החלק הראשון יותר קומנקטיבי ומדבר על התאקלמות והבראה, לעומת החלק השני המורבידי והאפל (הביקורת הנוכחית על החלק השני, כתבתי ביקורת על החלק הראשון לפני).
מומלץ למי שעבר דבר או שתיים בחיים .













![מילים כדי לומר זאת [מהדורת 2025]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers102/1024920.jpg)




