בסוף טיפסתי על ההר.
דימיינתי רבות את ההר כגבעה ירוקה שצעיר מטפס עליה . זה הדימוי הקסום שיער נורווגי של מוראקמי השאיר לי והסיבה העיקרית שמלכתחילה חשקתי בספר.
התחלתי לטפס עליו לפני חמש שנים בחופשה בתאילנד ,חודשיים לפני שהפכתי לאבא. זה היה עותק ישן מאוד באנגלית של הוצאת פינגווין עם דפים מצהיבים שהמפגש עם אצבעות מלוחות מהים והטלטול בין החופים לא עשו לא טוב.
הופתעתי כמה קל היה לקרוא אותו כמו שהופתעתי לגלות את המוות כל כך נוכח בו .היום הראשון ( 89 העמ הראשונים בספר בעברית ) עבר מהר וטוב שכך כיוון שהספר החל להשיל דפיו . למזלי מצידו הימני ולשמחתי בקצב איטי יותר( אך מתגבר )מקצב הקריאה שלי.
אולם החופשה הסתיימה ,החיים תפסו תאוצה ולסיפור נכנס אדון סטרמביני , סבלנותי להגיגים התפוגגה וחודש אחרי שנהפכתי לאב ונתקלתי בפרק שכתוב כולו בצרפתית ( כי הדמויות החליטו לדבר בינהן בשפה זו ולמתרגם האנגלי זה נראה אך טבעי להשאיר דברים כאומרם ) הבנתי שאוויר הקריאה דליל לי מדי ובצער עטפתי את הספר בשקית לבל יתפרקו כל דפים הנחתי בצד ונשבעתי כי אחזור. זה לא קרה. עד שהגיע התרגום העברי.
משהו מהקסם שהיה בספר של פינגווין אבד בתרגום לעברית. אני לא יודע מהו ואין לי תלונות למתרגמת. יתכן וזה החדש מול הישן ואולי טרחנות עוברת טוב יותר באנגלית.
אני כן חושב שזה מסוג הספרים שהערות שוליים של מתרגמת היו מועילים לו – אבל אני מאלו שאוהבים הערות שוליים.
הר הקסמים מספר את סיפורו של האנס קאסטרופ , צעיר גרמני מהמבורג שנוסע לבקר את בן דודו בבית הבראה בהרי שוויץ ליד דאבוס. הימים הם תחילת המאה העשרים טרום המלחמה הגדולה והאנס מתכנן לשהות על ההר 3 שבועות. יואכים בן דודו נמצא שם כבר חצי שנה.
בהרצאה בסוף הספר מספר מאן שביקר בסניטריום כזה את אשתו והרופא המטפל הציע לו לעבור בדיקת רנטגן וסיפר לו שיש לו נקודה לחה בחזה ושכדאי לו להשאר על ההר כדי להחלים . להערכת הרופא זמן ההחלמה המינימלי היה חצי שנה. במקום זה מאן כתב את הספר.
מה יש לספר על סניטריום על הר כל כך הרבה תאלצו לקרוא. לי יש לפעמים רצון לברוח בספרים למקומות מבודדים בהם אוכל לקרוא ספרים ולנוח. בפועל כשאני מגיע למקומות כאלו אני מטפס על הקירות עד אשר אני נכנע לשלווה ,דקה לפני שאני צריך לארוז וללכת ( טילוס , רישקרש , לה ... ) במובן הזה הייתי יכול להיות האנס קאסטרופ מושלם. אבל מאן לא נותן באמת לנוח התיאור הראשוני של המקום מדגיש מאוד את המוות הנוכח בו וגם קצב הארוחות המדושנות עד להקיא ,יוצר הרגשה של דחיפות ולא של רוגע.
משהו בכתיבה של מאן מאפשר קריאה נעימה גם כאשר מדובר בהרהורים של צעיר גרמני על דברים שכחדו מזמן מהעולם אבל יש שתי דמויות שמאן הכניס לסיפור שהתישו אותו ואותי . הראשון הוא אדון סטמבריני – גנטלמן איטלקי בעל דעות הומניות . גלגול מוקדם של דווידה של אלזה מורנטה באלה תולדות . גם אם הצלחתי להבין חלק מדבריו טבעתי בשצף אבל זה היה סביל עד שנכנס לתמונה אדון נפטה יהודי שהפך לישועי. ההתנצחויות הארוכות בין שני אלו היו קשות מנשוא ורק סצינת הסיום בינהם העלתה מעט את דעתי עליהם ( זה לא בדיוק נכון – יש בי חיבה לסםמבריני גם אם לא הבנתי אותו ממש – אני מקווה בשבילו שלא שרד הרבה לתוך המאה ה20 היא הייתה שוברת את ליבו )
אני מבין שתפיסתי זו מפספסת את מהות הספר ואת ההנאה בו אבל הייתי מוותר על שניהם.
מאן החל לכתוב את הר הקסמים ב1912 וסיים ב1924 דבר שמעיד שלא ידע איך לסיימו כשהחל. 150 העמדים הראשונים היו מהודקים בעיניי ולאחר מכן הסיפור הרגיש כאילו הוא מתפזר לכיוונים שונים.
זו כן קריאה מעניינת על עולם שנעלם ועל תרבות שנעלמה.
אני לא מצטער שטיפסתי על ההר ,אם כי חווית הטיפוס לא השאירה לי בסופה תחושת התעלות או איזשהו משקע שספר טוב משאיר אחריו. עשיתי סלפי על הפסגה והמשכתי לספר הבא.
![הר הקסמים [א'+ב' - מהדורת 2020]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/999124.jpg)

















