#
כשהתחלתי לקרוא את הספר הוא נראה לי כמו שנינון בריטי מצוי. המון הומור מתוחכם, לאו דווקא חביב ובעל כוונות טובות, נוטף ארס, סאטירי, כועס. יש בו המון איזכורים מרומזים לתחומים פילוסופיים, לתרבות עתיקה ומתה. היות ואני מחבבת את סוג הספרות הזה, המשכתי לקרוא וציפיתי להנאה, ובלי להרגיש שנלכדתי בסיפור אחר לגמרי מציפיותי.
על מה הספר? על חטאים. לא שבעת החטאים המוכרים, בגללם ילכו המאמינים לגהינום, חטאים שלמרות שאינם מוגדרים כאלה באופן רשמי, מגיע לחוטאים סוג של גהינום. וחלקם אמנם חווים אותו – לא שזה עוזר למישהו. והרי החטאים לפניכם, לא לפי סדר חשיבותם: חנפנות, התיימרות, התאכזרות לחלשים, השפלת האחר, שימוש עולץ בלחיצה על נקודה חלשה של הזולת, אי התערבות כשמענים מישהו אחר. שום דבר שלא היכרנו אישית. אבל בספר הזה – המתאר 24 שעות בבית אחוזה בדרום צרפת - ההתנהגויות האלה מרוכזות בלי למהול אותן במשהו אחר. למעט מעט מאד מחוות – דווקא מאלה שאינם מבחינים במתרחש מתחת לאפם - אין שום חסד בסיפור הזה. המין האנושי במירעו.
מה המסר של הסיפור הזה? שיצר לב האדם רע מנעוריו? שאת היצר הזה אפשר להעצים אם תופסים את האדם בגיל מספיק צעיר ועושים בו מעשים מספיק קשים? לא צריך איזה היטלר, סטאלין או אידי אמין כדי להדגים אכזריות. גם אדם מהישוב – שאין באפשרותו לשלוח מיליונים למות או לעינויים - יכול לסמל את הרוע. האיש שנהנה מלשרוף נמלים בקצה הסיגר שלו, ששמח לעכב משרתת עמוסה צרורות בשיחה של סתם, תוך שהוא מבחין בשרירים הנמתחים בחוסר אונים, שאינו נמנע מלהתעלל בבאי ביתו ובני משפחתו חסרי האונים – אלה סמלי-רוע שכל אחד יכול להבין. אחרים מבחינים באכזריות הזו ושותקים – אם כי אינם רוצים להיות הקורבן הבא, או שהם משתפים פעולה בצחוק לאידו של הקורבן, או בחנופה למְעָנֶה. גם לאלה שמור איזה שרפרף בגהינום.
חשבתי בטעות שהספר הוא קומדיה. אין ספר רחוק יותר מקומדיה מהספר הזה, אלא אם לא הבנתי את הנקרא. למרות שהוא קצר יחסית, כתוב מצויין, מבהיר היטב את מסריו ולא הייתי משנה בו שום פיסקה, [זו סידרה בת 5 ספרים שהתפרסמו בין השנים 1992- 2012, שני הראשונים תורגמו] הבנתי שהספרים מתארים את קורותיו של סנט אוביין מילדותו והלאה. לא אמשיך להמשכיו. הספר הזה הספיק לי. אם אהיה מעוניינת דווקא בתיאור אכזריות לשמה (וגם אימפוטנציה, לקינוח) אקרא את כתבי המרקיז דה סאד, שאני מודה שעד היום לא התעניינתי בהם במיוחד ולא חשבתי לסתום את הבור הזה בהשכלתי.


















