לספריו של עמוס עוז שנחשב לסופר קנוני בישראל, אני תמיד ניגש ביראת-כבוד מסוימת.
אבל הניסיון מראה שלא תמיד סופר "שנחשב" אכן מספק את הסחורה; מובן מאליו שעוז הרי כתב כמה ספרים נהדרים וביניהם בראש ובראשונה "סיפור על אהבה וחושך" ו"מיכאל שלי"... אבל מצד שני כבר קראתי ספרים שלו שלא ממש השאירו עליי רושם עז...
מדובר פה בדמותו של מי שמכונה בסיפור "פימה", (כינוי לאפריים) והוא ירושלמי בגיל חמישים וכמה. בחיים הארציים שלו הוא שמנמן ובלתי מרשים פיזית וגם מרושל בלבושו ומתפרנס באיזושהי מישרה זניחה בקליניקה של רופא. אבל מצד שני הוא גם איש רוח! בעל נטייה שמאלית חזקה, שמפרסם מאמרים בעיתונות והשיחות הפוליטיות שלו עם חברים או אפילו עם אנשים מזדמנים, תופסות אצלו מקום נרחב באינטראקציה שלו עם העולם. אותו איש רוח חי בדירת שיכון נידחת בשכונה ירושלמית לא נחשבת והדירה שלו מוזנחת ומלוכלכת ברמות... מה שלא מפריע לנשים מסוימות בדיוק מאותם חוגים אינטלקטואליים להגיע לדירתו ולשכב איתו... מה שמוזר הוא שאביו הוא איש עשיר ש"תורם" לפימה כל הזמן כספים, וזה למרות היותו כבר "ילד גדול". עמוס עוז יודע לכתוב ויש לו גם כאן תיאורים מאוד יפים ואותנטיים של ירושלים בחורף (ירושלים מופיעה כידוע כזירת ההתרחשות גם בספרים אחרים של עוז) אפשר לראות באותו פימה, זהות כפולה כי הוא מייצג במידה רבה גם את עמוס עוז עצמו (שהוא כמובן איש רוח וגם אימו שלו כמו אמו של פימה בספר, מתה כשהיה עוד ילד...) וגם כמייצג את השמאל הישראלי בכלל, במצבו הרעוע שכבר בתחילת שנות התשעים כשהופיע הספר מצבו הלך והידרדר...
מה שפחות אהבתי בספר הוא קודם-כל בכך שהוא מדבר על נושאים אקטואליים של אותו הזמן! ומשתמש בשמות אמיתיים של פוליטיקאים של אז! כך שכשקוראים את הספר היום ונתקלים בשמות כמו ברז'נייב או שמיר מתחוור לנו פתאום כמה שהטקסט הזה התיישן ואיננו רלוונטי!
העניין השני שאותו מאוד לא אהבתי הוא האִינְדּוֹקְטְרִינַצְיָה שעוז עורך לנו לאורך כל העלילה של דעותיו השמאליות! על ידי הטפות בלתי פוסקות שנשמעות מפי פימה בשיחות עם חבריו ואחרים בסוג של חפירות... שלדעתי רק פוגעות בעניין שהעלילה יוצרת! (ומעניין שאני שאומר זאת רחוק מאוד מלהיות איש ימין...) דווקא לקראת הסוף שהופך להיות דרמטי, העלילה נעשית מרתקת יותר ובסך הכל, הסיום של הספר מאוד יפה בעיניי. מה שמוזר בעיניי הוא שקראתי קצת ביקורות על הספר הזה והיו מי שכתבו עליו תילי תילים של פרשנויות עם סימבוליזם שאין לו קץ! וכשקראתי את אותן ביקורות הבנתי שוב, כמה נבון היה מצידי ללכת ללמוד באוניברסיטה היסטוריה ולהתרחק מכל מה שמלמדים בחוג לספרות השוואתית... בקיצור הסיכום הוא שהספר הזה משהו באמצע... לא פסגת היצירה אבל בהחלט ספר שניתן לקרוא אותו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
