“לספריו של עמוס עוז שנחשב לסופר קנוני בישראל, אני תמיד ניגש ביראת-כבוד מסוימת.
אבל הניסיון מראה שלא תמיד סופר "שנחשב" אכן מספק את הסחורה; מובן מאליו שעוז הרי כתב כמה ספרים נהדרים וביניהם בראש ובראשונה "סיפור על אהבה וחושך" ו"מיכאל שלי"... אבל מצד שני כבר קראתי ספרים שלו שלא ממש השאירו עליי רושם עז...
מדובר פה בדמותו של מי שמכונה בסיפור "פימה", (כינוי לאפריים) והוא ירושלמי בגיל חמישים וכמה. בחיים הארציים שלו הוא שמנמן ובלתי מרשים פיזית וגם מרושל בלבושו ומתפרנס באיזושהי מישרה זניחה בקליניקה של רופא. אבל מצד שני הוא גם איש רוח! בעל נטייה שמאלית חזקה, שמפרסם מאמרים בעיתונות והשיחות הפוליטיות שלו עם חברים או אפילו עם אנשים מזדמנים, תופסות אצלו מקום נרחב באינטראקציה שלו עם העולם. אותו איש רוח חי בדירת שיכון נידחת בשכונה ירושלמית לא נחשבת והדירה שלו מוזנחת ומלוכלכת ברמות... מה שלא מפריע לנשים מסוימות בדיוק מאותם חוגים אינטלקטואליים להגיע לדירתו ולשכב איתו... מה שמוזר הוא שאביו הוא איש עשיר ש"תורם" לפימה כל הזמן כספים, וזה למרות היותו כבר "ילד גדול". עמוס עוז יודע לכתוב ויש לו גם כאן תיאורים מאוד יפים ואותנטיים של ירושלים בחורף (ירושלים מופיעה כידוע כזירת ההתרחשות גם בספרים אחרים של עוז) אפשר לראות באותו פימה, זהות כפולה כי הוא מייצג במידה רבה גם את עמוס עוז עצמו (שהוא כמובן איש רוח וגם אימו שלו כמו אמו של פימה בספר, מתה כשהיה עוד ילד...) וגם כמייצג את השמאל הישראלי בכלל, במצבו הרעוע שכבר בתחילת שנות התשעים כשהופיע הספר מצבו הלך והידרדר...
מה שפחות אהבתי בספר הוא קודם-כל בכך שהוא מדבר על נושאים אקטואליים של אותו הזמן! ומשתמש בשמות אמיתיים של פוליטיקאים של אז! כך שכשקוראים את הספר היום ונתקלים בשמות כמו ברז'נייב או שמיר מתחוור לנו פתאום כמה שהטקסט הזה התיישן ואיננו רלוונטי!
העניין השני שאותו מאוד לא אהבתי הוא האִינְדּוֹקְטְרִינַצְיָה שעוז עורך לנו לאורך כל העלילה של דעותיו השמאליות! על ידי הטפות בלתי פוסקות שנשמעות מפי פימה בשיחות עם חבריו ואחרים בסוג של חפירות... שלדעתי רק פוגעות בעניין שהעלילה יוצרת! (ומעניין שאני שאומר זאת רחוק מאוד מלהיות איש ימין...) דווקא לקראת הסוף שהופך להיות דרמטי, העלילה נעשית מרתקת יותר ובסך הכל, הסיום של הספר מאוד יפה בעיניי. מה שמוזר בעיניי הוא שקראתי קצת ביקורות על הספר הזה והיו מי שכתבו עליו תילי תילים של פרשנויות עם סימבוליזם שאין לו קץ! וכשקראתי את אותן ביקורות הבנתי שוב, כמה נבון היה מצידי ללכת ללמוד באוניברסיטה היסטוריה ולהתרחק מכל מה שמלמדים בחוג לספרות השוואתית... בקיצור הסיכום הוא שהספר הזה משהו באמצע... לא פסגת היצירה אבל בהחלט ספר שניתן לקרוא אותו.”

“זהו מספריו הטובים ואולי הטוב ביותר של עמוס עוז. המצב השלישי הוא האור ומי מאתנו אינו מחפש אותו בדרכו שלו.
פימה הוא כולנו לטוב ולרע. פימה הוא השכן ממול, פימה הוא הישראלי המצוי לאחר שמסיר מעצמו את התחפושות.
פימה הוא החצנה של הפנימיות של הישראלי המצוי החי בקונפליקטים עם הארץ הקשה הזו.הדת/דתיים ערבים/יהודים עם עצמו, עם חיי המין שלו.
עם הסביבה הקרובה - בני משפחה, אהבות, אפילו בית השימוש ופימה שזוכים לסקירה די נרחבת.
בעיני האמינות של הספור הזה רבה . פימה הוא אנטי גבור. הכי מבולבל הכי מסובך, לא מוצא את עצמו ובהחלט לא מרשים. וזה בדיוק מה שאהבתי בספר הזה את ה"אנטי גבור" בדרך כלל סופרים מעדיפים עלילה שיש בה מתח, שיש בה טיפוסים הנאבקים להשגת מטרה טובה או רעה כך גם פימה אבל שאצלו זה ממש לא רציני.
כי מראש עמוס עוז קבע שהוא יהיה מין "שוויק" ישראלי מצוי לדעתי עשה זאת היטב.
אני פוגש את ה"פימות" יום יום ברחובות עירי, בבתי הקפה, במוניות השרות ובתור לקופת חולים.
לא נעים לומר אבל אני חש שגם בי יש לא מעט מהפימה הזה. עמוס עוז נתן לו הכשר לחיות ביננו או אולי הכשר להתבונן במראה ולמצוא סיממנים פימיים בכולנו. אולי ישנם ביננו גבורים אמיתיים כמו בסרטים או בספרות הקלאסית המערבית בעיקר האמריקאית אני לא פוגש בהם במונית שרות יושבים מצדדי פימה גברים ופימה נשים.
אנשים החיים בקונפליקטים עם סביבתם ועם עצמם שרוצים היו באמת לשנות אבל זה לא בדיוק מצליח ובא תסכול וחוסר אונים ועצבות גדולה על כל המתרחש ותקווה שאולי בכל זאת יהיה אחרת ומשהו ישתנה בזכות הדון קישוטיות שלנו וזה לא קורה לא לנו בכל אופן לא לי. ולא לפימה. אם לא היה דמות ספרותית הייתי לוחץ את ידו ולאחר מכן שוטף את ידי כי מייודע היכן היתה היד שלו קודם לכן.
נראה לי שאחרי המבוא הזה אף אחד לא ירוץ לקרוא את הספר והמצב השלישי ישאר יחסית ספר שולי בכתיבתו של סופר ישראלי מהטובים שהיו לנו. אבל לפחות שתדעו שיש ספר כזה והוא כל כך אמיתי ונכון. ספר טוב!
תודה שקראתם עד לכאן כי אני חש ש"חפרתי" לא מעט אבל גם הפימה שלי הוא "חפרן בילתי נלאה". לפחות ממנו נראה לי שיש לי היתר "חפירה".”

“יש גם מצב רביעי,לא לקרוא את הספר הזה...”