כולנו מכירים את זה.
כור ההיתוך של הבניין המשותף.
רוב הדיירים מנומסים בדרך כלל זה לזה בחדר המדרגות או במעלית, אך מה קורה אחרי שסוגרים את הדלת?
הספר מכיל מארג של דיירים שונים. כל דירה וסיפורה. בדרך כלל, הסיפורים עצובים ומתארים כאבים נפשיים של הדיירים, אך בחריצים בין האריחים צומחות לעיתים גם תקוות.
הגעתי לספר לאחר שקראתי את בריכה עירונית של אדוה בולה ואהבתי את אוסף הסיפורים שמחברים מבקרים שונים בבריכה אחת עירונית. בעקבות הביקורות נשמע שהעיקרון די דומה ואמנם כך.
אוסף הסיפורים, אחד (או יותר) לכל דירה, מתאר את הדיירים ואינטראקציות ביניהם בבניין המשותף וכן, איך אפשר בלי, אספת דיירים.
בין סיפור לסיפור מפריד דף מלוח המודעות של הבניין.
הכתיבה של אורית גרוס נוגעת בנימי הנפש של הדיירים וחושפת את כאביהם.
ממליץ לבקר בבניין של אורית גרוס ולהכנס לכוס קפה בכל דירה. לא לשכוח לקרוא את לוח המודעות ולשלם את מיסי הוועד (שלא עלו השנה ותודה לדירה 16).
תיהנו!















![העבד [מהדורת 2002]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers97/979104.jpg)


![מגלן [מהדורת 2020]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1000161.jpg)