ביקורת ספרותית על הרחק מעצי התרזה - ספריה לעם #750 מאת יונתן ברג
ספר טוב

---

אני אוהבת לכתוב ביקורות על ספרים כי הם גורמים לי לחשוב באמת על הדברים שאותם אני לוקחת מכל ספר שאני קוראת, וספר כמו זה בהחלט מצריך חשיבה עמוקה.
האמת היא, שציפיתי למשהו אחר לגמרי. יכול להיות שזה הזמן שבו קראתי את הספר, שהוא כל כך חשוך, אירופאי וקודר, והוא פשוט סירב להשתלב עם הנוף של הים והחום הישראלי והתקופה ההזויה שעוברת על כולנו. ויכול להיות גם שאני צעירה מידי כדי להבין, יכול להיות שגם הסופר עצמו צעיר מכדי להבין.
קראתי לא מעט ספרי מקור, למעשה, הם הספרים האהובים עליי. כי אין כמו כתיבה ישראלית, דמויות ישראליות, נוף ישראלי והיסטוריה ישראלית.
עם זאת, הרגשתי שהספר הזה כל כך מתאמץ להיות ישראלי שכבר לא יכולתי לשאת בכך. האם זיכרון השואה, מלחמות חוזרות בגבולות המדינה והפער העדתי והדתי הוא כל מה שעליה מתבססת החברה הישראלית?
כי הספר הזה, שניסה, גם אם בחבוי, לתאר את החוויה הישראלית, סימן ברשימה שלי את כל הנושאים.
אינני אומרת שאלה אינם נושאים חשובים, אך היה לי קשה עם העובדה שכולם הוכנסו לספר אחד, עמוס, קשה וכל כך קודר עד לכדי פספוס המציאות.
הרגשתי הקלה רבה שסיימתי את הספר, ולא כי הסוף היה טוב ומרגיע, אלא כי ידעתי שלא אצטרך לחזור שוב לקרוא על מחשבותיו של יעקב, אדם מסכן, שמעביר בצורה הכי טובה שראיתי עד כה בספר את תחושת הבדידות והפספוס.
זהו ספרו הראשון של יונתן ברג שאני קוראת, ואינני יודעת אם אחזור לקרוא ספרים נוספים שלו, אבל הכתיבה שלו אכן ראויה להערכה.
זיכרונות הם דבר מתעתע, במיוחד כשהם מעורבבים עם בדידות וזקנה. וזו הסיבה שהדירוג שלי נשאר גבוה ביחס לכמות התלונות שהיו לי בביקורת הזו.
הספר הזה, יותר מהכל, גרם לי לחשוב על אנשים כאלה, כמו יעקב.
הם, בהשוואה לעלילת הספר, מציאותיים בהחלט, חיים בנינו.
ובהחלט לא תזיק להם שכנה כמו בר.

» ביקורות נוספות של ro
» ביקורות נוספות על הרחק מעצי התרזה - ספריה לעם #750