עצים כתבנית נוף מולדת
יש חנות ספרים אחת קטנה וותיקה בכפר סבא, של בן ציון המשורר שרק יודעי חן מכירים, יש לה קהל קטן ומצומצם של רוכשי ספרים, כאלה שעדיין קונים כמתנה ספר טוב לחברים, וטוענים שלצורך כך הם מספרים לבן ציון על אישיותו של החבר, והוא תמיד יודע לבחור את הספר הנכון, זה שנוגע בנפשם. בהנחה שספר טוב הוא מסדרון ודלת הנפתחת אל הנפש.
למה נזכרתי בכך, כי בני שאוהב ספרים בעצמו, וכעת הוא כבר לא קורא, זולת ספרים מקצועיים הקשורים לתחום עבודתו, רכש לי לפני מספר חודשים ספר. אמרתי תודה, אך הנחתי אותו זנוח על המדף ליד המחשב, כי יש משהו בשמו שמעורר בי זרות, הרחק מעצי התרזה, של יונתן ברג, שעד לאותו רגע, כלל לא שמעתי על שמו. מדי פעם הייתי מציץ בכריכתו של הספר, מנסה להבין האם יש סיבה כלשהי הקשורה בעובדה שבני רכש לי דווקא את הספר הזה. היום כשדפדפתי בו מצאתי סיבה ראויה, לעניין שעורר בי הספר העוסק בהיסטוריון, חוקר היסטוריה אנושית, המנסה לרדת לרזיה, ולהבין את ההיגיון העומד מאחוריה, אך בשעה שהוא ממוקד במחקריו האקדמיים, במאמר נוסף, או בספר חדש שהוא יתחיל לכתוב, הוא הולך ומסתגר ומאבד את משפחתו ואולי אף את עצמו.
האם הסיפור על היסטוריון המתקשה לפענח את חייו, הנע בקונפליקט, בין משפחה לקריירה, ובקונפליקט תרבותי בין אירופה לישראל, ואחר כך בין ירושלים לתל אביב, הן הסיבות שבני בחר עבורי את הספר?
ההיסטוריון הרציונאלי לא מאמין בהיסטוריה דטרמיניסטית, לפיה באמצעות אירועים היסטוריים מהעבר נתן לחזות את העתיד, כי אם הייתם שואלים את יעקב, סטודנט להיסטוריה מברלין, הרי שעליית הנאציזם היא תופעה זמנית, כמו מערכת שאיבדה איזונים לרגע, ואמורה מכוחה של חוקיות השואפת לסדר והיגיון לחזור לאיזון שלה. אך למרות התאוריה הגדולה, והאמונה האישית של יעקב בגרמניה, הוא מתגלגל לישראל כמהגר ופליט, כמי שנעקר מנופיו, והפך לעץ ללא שורשים, הרחק מעצי התרזה, בשדרות ברלין, סמל ליהודים שינסו להשתלב, משום שלמשפחתו היה אינסטינקט יהודי של נרדפים. הסיפור של יעקב ומשפחתו הופך לסיפור של מהגרים, שההיסטוריה הגדירה את חייהם בניגוד להבנתם ורצונם. יעקב יחזור להיסטוריה כחוקר בכדי לנסות ולהבין את ההיגיון שבחוסר ההיגיון, כהיסטוריון שמתמחה בתולדות היהודים בגרמניה, בין שתי מלחמות העולם.
שיבוש המערכות ההיסטורי, יחלחל לתוך מערכת חייו האישית, הוא יתנכר לבניו, יבגוד בנשותיו, מידי פעם יאבד שליטה ויהפוך אלים לילדיו, משפחתו תתפרק, נשותיו וילדיו יעזבו אותו, ובסופו של דבר הוא משקיף על חייו בבדידות ובזעם של אדם שהרס את חייו במו ידיו.
האם אפשר להפיק לקחים מההיסטוריה האישית, האם החיים ניתנים לתיקון, גם אם אתה נמצא בגיל השלישי של חייך, שבו הרגלים אמורים להיות לא ניתנים לשינוי?
יעקב מכיר את בר, ההיפוך שלו, מי ששמה המקורי הוא ברכה, צעירה בת עדות המזרח מאשדוד, מהגרת במהותה, המבקשת להיטמע לתוך החברה הישראלית, זאת שיש בה שטחיות של מסיבות סמים ואלכוהול. היא נשואה לרוני, המחפש מעמד על ידי כסף, נדל"ן והעמדת פנים, ובשלב זה, ואולי אף פעם, לא ירצה בילדים, סוג של עקרות והתנכרות לתרבות של בר. במפגשה עם יעקב ישתקפו אליה, חוסר המשמעות שלה ושלו, היא תנסה להעניק לחייה משמעות על ידי כך שתנסה לפייס בין יעקב לבניו, במסע שהוא אמור להיות תיקון חיים לשניהם. האם החיים ניתנים לתיקון?
יעקב ובר יצאו למסע שבו ינסו להשיג תיקון וגאולה, במקום שבו ההיסטוריה כשלה וגם הרצון להשתייך למשהו שנוגד את השורשים שמהם צמח כל אחד מהם לא צלח. האם במגע האנושי הפשוט והבסיסי, טמון המפתח לפיוס ולתיקון אפשרי ואולי גם לשיח, שאין בו לכאורה הגיון בניסיון לחבר את מי שהמשתייכים ומייצגים כל אחד דורות ותרבויות שונות, אך את אותן הדילמות, העקירה, העקרות והרצון להשתייך, לארץ, בית ולמשפחה, אבני הלגו של חיינו?
ברקע הרומן תהדהד הישראליות, מלחמת לבנון השנייה כתקלה ישראלית והפרעה, ובכך תתכתב עם ההיסטוריה היהודית והעבר, בדמות השואה, והאיום על הבית והבנים שחוזר בצורה כל כך מוחשית.
התחלתי בחנות קטנה בכפר סבא, זאת שמנסה לחבר בין ספרים לנפש, וסיימתי בספרו הפיוטי של ברג, המנסה לחבר את בני האדם לנפשם האבודה, במסע קסום המחבר בין אנשים לכאורה זרים ובין נופים מנוגדים, המבטאים את מה שהישראליות היא בהווייתה, קונפליקט בין נופים שנעקרנו מהם, לנופים בהם אנחנו מתקשים להכות שורשים וממשכים להתגעגע מהם לעצי התרזה הרחוקים.
