ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 16 בנובמבר, 2021
ע"י מורי
ע"י מורי
הרחק מעצי התרזה מתייחס לשדרה המפורסמת בברלין, אונטר דן לינדן, בתרגום, תחת עצי התרזה.
יעקב ליבוביץ' מגיע משם, מברלין, כשעניינים מתחממים ונעשים בלתי אפשריים ליהודים. מדובר בשנות השלושים של המאה העשרים, יעקב ואחיו נפתלי הדתי מגיעים לישראל, ועתה אנו נמצאים בערך בעשור השני של המאה העשרים ואחת, מה שמביא את יעקב לסביבות גיל תשעים. ליעקב שלושה בנים מאשתו הראשונה, בן מאשה שניה ושכנה. שכנה? כן, שכנה, בר, לשעבר ברכה מאשדוד ולעתיד ברכה שוב.
בספר הזה אין בעצם סיפור של ממש ולכן, כדי להחזיק מים, הוא צריך להיות כתוב היטב, והוא אכן כזה. יונתן ברג, עוד סופר שלא שמעתם עליו, ארג יופי של ספר.
ילדיו של יעקב רחקו ממנו, אם נפשית, אם פיזית. השכנה נמצאת ממש בדלת ממול, בבית המרווח שלה ברמת החייל בתל אביב. בר התבקשה ע"י הבן הבכור לבדוק מדי פעם מה עם האב הזקן. לה עצמה אין ילדים, היא צעירה בשנות העשרים, נשואה לבעל העסוק תמיד בנדל"ן שלו דרך הנייד שלו, ומה שנותר לה זה לאמץ את השכן אימוץ נלהב מדי.
עד כמה נלהב? שמח ששאלתם. בר משועממת. נכון, יש ערבי חבר'ה, יש חו"ל, יש מסעדות ויש... שיממון. רני, הבעל, עדיין לא בשל לילד ולא נראה שיבשיל. בר התרחקה מברכה ומאשדוד, התקרבה לחוג המיליון, נוהגת בג'יפ ומצבו של יעקב מדאיג אותה כי כל זקן צריך משפחה. מרפסת כבר יש. משום כך היא דואגת ליעקב עד כדי כך שהיא מאכילה אותו, מביאה אותו לביתה ומבדרת אותו, ולבסוף אף מתחילה לארגון נסיעות לשלושת בניו הנמצאים בארץ למפגשים הכרחיים עם המשפוחה, כל בן בנפרד ובלי לוותר.
הבטחתי לכם שאין כאן ממש סיפור, אבל יש כתיבה משובחת ומרתקת. באין סיפור הזה יש בהחלט פצעים ישנים, בגידות, אבות נוקשים, כסף, ניתוק משורשים בלתי נתיקים ולבסוף ארוחת ערב עם הבן הרביעי, הדואג למסעדה מפורסמת ושוכח מכשרות למרות שהבן השלישי צדיק מהאפיפיור. ארוחת הערב מסתיימת בפלאפל.
למרות שבר נוכחת להכיר בדוגמת משפחה לא מתפקדת שכזו, פתאום נפקחות עיניה והיא עושה מעשה המתחיל במזוודה. את השאר דמיינו בעצמכם. בשביל תינוק צריך קודם להתרחק מהתינוק המגודל הנשואים לו ולעצום עיניים אל מול משפחות אחרות, שאינן אות ומופת למרות ואולי משום הריחוק מעצי התרזה.
כל המשפחות האומללות אומללות על-פי דרכן, וזה לא אומר שלא צריך עוד כאלה, אולי תהיינה אלה משפחות שמחות כמו אלה באשדוד.
יופי של ספר.
44 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
לא הייתי אומר שלרומנים איו סיפור. זו ממש סאגה משפחתית.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
שניהם סיפורי חיים ומקבץ של אירועים בלי עלילה במלוא המובן שלה אבל עם כתיבה מעולה שמשדרגת.
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
הרומנים הנפוליטנים? למה?
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אפשר לומר שהרומנים הנפוליטניים גם בז'אנר הזה? אין בהם כל כך עלילה, רק סיפור חיים שעוברות הדמויות בשכונה, והוא כתוב כל כ נהדר שאשכרה לא מרגישים את זה.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
הבנתי אותך. אוקיי.
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אין סיפור זה כשאין משהו חובק עולם, אפוס רחב יריעה וכו'.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
עד כמה שאני אוהב כתיבה יפה, כשאין סיפור
אין מבחינתי מה לקרוא. משפחתולוגיה זה ז'אנר ירוד, אלא אם כן מדובר בבית בודנברוק...וגם זה בע"מ. סה"כ ביקורת טובה על ספר שלא אקרא.
|
|
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
ספר שכתוב היטב על נושא מענין - טראמה ושבטיות העומדים ברקע החברה הישראלית.
|
|
|
לי יניני
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
מורי תודה. רשמתי לי
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
חלקנו דווקא שמענו על יונתן ברג:)
הספר בתכנון, מתישהו אגיע. |
|
|
זאבי קציר
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
חחחחה, שאלו תהיינה צרותיך בחיים:)
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
זאבי, לפחות נחשפתי לספרות הרוסית ו... נפגעתי אנושות.
|
|
|
זאבי קציר
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
״כל המשפחות האומללות אומללות על-פי דרכן״…
מסתבר שעדיין יש תקווה שהמוניטין של הספרות הרוסית יתאושש מהנזק שגרמת לו… טולסטוי מתהפך בקברו אבל גאה בך :) |
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
תודה מורי נראה שיצרת חיבור מיוחד עם העלילה.
נשמע ספר שנוגע לכולנו בסופו של יום:)
|
|
|
בנצי גורן
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
תודה מורי. רשמתי לי.
|
44 הקוראים שאהבו את הביקורת
