ביקורי משפחה בעולם קורונה הם מוזרים מאוד. קודם כל, האם בכלל נכון לבוא. אחר כך עולות השאלות האם מתארחים בתוך הבית או מחוצה לו, האם הגיוני להישאר עם מסיכות בביקור, האם לשמור מרחק, ולכי תשמרי מרחק מילדה בת שנתיים. בקיצור, מסובך. בכל זאת ערכתי ביקור אצל אחי, ובאופן מסורתי סקרתי את הספרייה שלו כדי למצוא מה לקחת איתי הביתה, עד הביקור הבא. הוא ואשתו, כל אחד בנפרד הציעו לי את הספר הזה, שנקנה, לדבריהם, "לפי משקל".
ואכן, המשקל של הספר לא קטן בכלל. 687 עמודים, ליתר דיוק. ששת קוראי הנאמנים יודעים שיש לי כלל אצבע כזה ולפיו אין שום סיבה שספר סיפורת שאינו פנטזיה יכלול יותר מ-500 עמודים. זה לא כלל ברזל, אבל אינדיקציה טובה. איכשהו בספר הזה האורך עובד. אולי זה בגלל שהוא לא ספר אחד, אלא שניים או שלושה ספרים שונים.
אני כבר יכולה לדמיין את הדו-שיח עם המו"ל על תאריכי יעד ואיחוד טיוטות לא מוכנות לכדי כתב יד אחד. אבל איכשהו זה עובד טוב.
עלילה אחת: גופת אישה במוטל נידח, החוקר שבא לחקור את הפרשה מגלה שזהות המתה הושמדה בצורה שיטתית. בדרך שכבר מוכרת לו היטב שכן הוזכרה בספר שהוא, החוקר, כתב.
עלילה שתיים: חוקר בסוכנות ממשלתית עלומה נאלץ לפרוש, וכמתנת פרידה כותב ספר ארוך ומפורט על שיטות פשיעה מתוחכמות. ואז מסווה את זהותו ובורח, עד שזהותו נחשפת יום אחד ברחובות פריז.
עלילה שלוש: קנאי דתי באפגניסטן מפתח בעבודה עצמית כמעט לגמרי לבד זן חדש וקטלני ממש של אבעבועות שחורות. החוקר מהעלילה הקודמת מתגייס כדי לעקב את ההפצה של השואה הביולוגית ברחבי ארה"ב.
שלושה ספרים בכריכה אחת. קצת מבלבל שהפרקים מעורבבים ביניהם, אבל העלילות כמעט ולא נפגשות זו עם זו. יש חורים בעלילה, אבל הם עולים בדיעבד, ולא בזמן קריאה, וזה לא ספר מהסוג שחושבים עליו דקה אחרי שסוגרים את הכריכה. אין כמו שבתות קיץ ארוכות מאוד בעידן מגפה (מהונדסת או לא) שמרחיקה אותי מבית כנסת ומכל אינטראקציה מסוכנת אחרת כדי לסיים את שלושת הספרים גם יחד. אכן, ספר לפי משקל. תהנו.


















