ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 13 באפריל, 2025
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
קראתי את הספר הזה כמו שאני קוראת ספרות מדע בדיוני: בעניין ובהנאה אבל בלי לנסות לדמיין את עצמי בסיטואציות המתוארות. כמו שלא אנסה להשתתף בסיפור הכולל חיזר ירוק נטול מימדים כאמבה, לא אנסה לדמיין את מה ששריל סטראוד החליטה לעשות. בפזיזות, בדילוג על תכנונים ארוכי טווח, בלי להבין עד הסוף את מטרותיה ומה אמורה הפעילות הזו להשיג לה ובלי לדעת למה היא נכנסת ואיך תצא מהמסע הזה בסוף הדרך.
שריל סטראוד החליטה יום אחד "לעשות מסלול" וללכת בשביל המכונה פק"ט (שביל הרכס הפסיפי, מגבול קליפורניה-מקסיקו, דרך אורגון וושינגטון עד לגבול עם קנדה.) לבד, עם תרמיל על שכם, 1700 ומשהו קילומטר, ולהתמודד בעזרתו עם הבלגן בחייה. היא גודלה על ידי אם חד-הורית שגידלה אותה ואת אחותה ואחיה בעוני. היה פעם גם אב. פגום, אלים, אלכוהוליסט, שלמרבה המזל התפוגג בילדותה אם כי השאיר את חותמו עליה. היא נישאה בגיל 19, התחילה ללמוד בקולג' ואז באמצע הלימודים ובהתחלת החיים, אמה, רק בת 45, חלתה בסרטן ומתה. שריל, כתגובה, ניסתה ככל יכולתה להרוס את עצמה באמצעות מין וסמים. ואז ארבע שנים אחרי שהתייתמה, החליטה ללכת.
הספר אמנם עוסק במסע רגלי קשה וארוך, שהוא מהנושאים הכי רחוקים ממני שאפשר. אבל כמו כל הספרים הטובים והמעניינים שקראתי, הוא עוסק בהמון התנהגויות ותחושות אנושיות, שאין להן קשר להליכה והישרדות. בזמנו קראתי את "המסע של פלניגאן" המפעים של פול מקנאב והרגשתי דומה. באמצעות תיאור המסע קיבלתי המון התרחשויות נוספות. סטראוד מפליאה לתאר את טעם המים אחרי מחסור חמור בהם. את הגוף הממוטט אחרי יום צעידה, עמוס במשקל שהוא כמחצית ממשקלו, רעֵב וצָמֵא, רגליים כאובות עד כמעט דימום, ציפרנים משחירות ונתלשות. היא מתארת באמינות רבה את המפגש עם "זרים" ההולכים גם הם על השביל, אחרי ימים של בדידות ואת האלכימיה העדינה ההופכת זרים למכרים ולידידים גם כאשר לא ידועה עמדתם בשאלות הרות גורל. היא מתארת את התרוממות הרוח שאינה זקוקה לשום "חומרים" מלאכותיים כאשר מגיעה תחושת ההישג וההתגברות על קשיים.
למרבה השעשוע מצאתי בספר התייחסות קצרה ל"ספר אמיתי". אז למי שחשב שמומחים שיודעים בדיוק מה ראוי לקריאה ומה לא, יש רק בסימניה – טעות בידכם! הם צצים בהפתעה במקום האחרון שציפיתם להם, צועקים SURPRISE !
סטראוד שאפה להיות סופרת. אין לי מושג האם השלימה את לימודי הקולג' שזנחה כשאמה חלתה, וזה באמת לא קשור להיותה סופרת. לא יודעת מה היא כתבה עוד חוץ מהספר הזה, אבל הספר הזה מוכיח שיש לה את זה: היכולת לגרום לקורא להיות חלק מהעולם שהיא מתארת, גם כשהקורא(ת) רחוק מעולמה כמרחק כדור הארץ ממאדים.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני חצי שנה)
תודה רבה, זאבי.
|
|
|
זאבי קציר
(לפני חצי שנה)
סקירה יפה יעל, תודה לך.
|
|
|
yaelhar
(לפני חצי שנה)
תודה רבה, אלון
כל פעם שאני שומעת מישהו שעשה את זה, אני מצטערת שאין לי היכולת להשתמש באמצעי העוצמתי הזה, שמאפשר להגיע אל עצמי. |
|
|
yaelhar
(לפני חצי שנה)
תודה רבה. מִשְׁאלת לֵב
הביקורת שתכתבי תעניין אותי. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני חצי שנה)
כמי שחזר ממש בימים אלה מחודש של הליכות בנפאל, שום דבר לא משעמם בזה. מתישהו ההליכה הופכת להיות המקום שבו אני נמצא. חבל שלא היה לי הספר הזה שם.
|
|
|
מִשְׁאלת לֵב
(לפני חצי שנה)
אחד הספרים האהובים עליי בעולם.
יום אחד אני אקרא אותו שוב ואכתוב ביקורת מנומקת.
|
|
|
yaelhar
(לפני חצי שנה)
תודה רבה, Pulp_Fiction
לפי מה שהיא כתבה, המצב הקבוע של הצועד בתנאים האלה הוא מדיטטיבי, לא משועמם. כלומר, אחרי שהוא התגבר על הקשיים הבלתי נסבלים של ההתחלה שאז הוא כל כך אומלל וסובל, שאין מקום לשיעמום. היא שלחה לעצמה ציוד הכרחי לתחנות בדרך ובכל חבילה כזאת היה ספר קריאה, שדפיו נתלשו אחרי הקריאה ונשרפו, כדי למעט במשקל. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני חצי שנה)
סקירה יפה.דוקא מעניין.
תמיד איפשהו חלמתי לעשות מסע רגלי כזה. אבל מה שאותי אישית מרתיע זה השיעמום שבהלכה הבלתי נגמרת הזאת.
|
|
|
yaelhar
(לפני חצי שנה)
תודה רבה, ראובן.
לא ראיתי את הסרט. היא יצרה קשר עם כל מיני אנשים, חלקם העבירו לה ידע מציל חיים. דווקא את המדריך היא לא שרפה, אבל נהגה לשרוף את הדפים שקראה מספר הקריאה שנמצא איתה, לצורך החיסכון במשקל. |
|
|
yaelhar
(לפני חצי שנה)
תודה רבה, דן.
הטרק היחיד שעשיתי היה בגבעתיים. לולא איבדתי את הדרך, לא היה עולה בדעתי לבצע את זה. |
|
|
yaelhar
(לפני חצי שנה)
תודה רבה, מירית.
|
|
|
yaelhar
(לפני חצי שנה)
תודה רבה, מורי.
|
|
|
ראובן
(לפני חצי שנה)
ראיתי את הסרט,טוב למדי.
זוכר את החלק בו בעיירה בה היא עוצרת למנוחה מסביר לה מקומי את חשיבות הקלת המשא על גבה, עד רמת קריעת דפים מתוך מדריך הטיול למקומות בהם כבר היתה. להוריד כל גרם אפשרי. |
|
|
דן סתיו
(לפני חצי שנה)
YAELHAR
סקירה מעניינת מאד. הספיקו לי מספר טראקים בנפאל.
|
|
|
מירית
(לפני חצי שנה)
יופי של ביקורת.
אני בזמנו ראיתי את הסרט והיה מעולה.
|
|
|
מורי
(לפני חצי שנה)
אני חושב על הליכה של 1700 מטרים ונעשה לי רע.
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
