ביקורת ספרותית על אי אפשר לברוח מהשמש מאת שרגא זילברמינץ
ספר טוב

---

"העובדה חילחלה לאט לתודעתי, עדיין לא הפנמתי את מה שאירע, את החוט הדק שבין החיים למוות שהושלכתי אליו, נגעתי בו ומיששתי אותו במשך שעות".

קצין צה"ל (שאת שמו תגלו רק אחרי כמה עמודים טובים), לבד במדבר הגדול, הרחב, היבש (אזהרה: לא לקרוא באין מים זמינים).
התקציר גורם לך לחשוב שהספר ידבר על משהו אחד, ובמהלך הקריאה מתבהר לך שלא מה שהבנת הוא הסיפור. ואת זה אני מציינת לטובה. תקצירים שמשאירים טעם לעוד, תקצירים שלא מונעים ממך הפתעה - ראויים לשבח.
הכריכה והשם של הסופר מיוחדים, אם כי האחרון לא ניתן לבחירה.

ריבעו הראשון של הספר מעלה לך תהייה אם הוא הולך להישאר כך עד תומו ואם יש טעם להמשיך. אבל משם, סוף סוף מתרחש משהו. לא משהו ענק, בכל זאת הספר הזה הוא מדבר אחד גדול, ללא הרבה צמחיה. כל עמוד, כל מילה בו הם מדבר. ספר המדבר על המדבר.
(מכירים את הסרטים האלה שכל הסרט צולם במקום אחד? אז זה בערך).

ומה קורה כש"מדבר" (אדם) נקלע למצב חסר אונים במדבר? קורה שהקורא מתקדם עמוד אחר עמוד בעיניים פעורות. תמצאו אותו כבר!

לדעתי יש מקום לשפר קצת את הכתיבה. המשפט איתו פתחתי את הביקורת הוא טעימה של עוד הרבה דומים לו. הכוונה למשפטים ארוכים מדי עם הרבה פסיקים ומאזכרים מבלבלים. לפעמים תהיתי אם המשפט בכלל תיקני ואיך העורך אישר אותו. בנוסף, האנשים שם מדברים במשלב גבוה מדי. שוב טעות מוכרת בספרים.
בכלל, הספר יהיה נהיר ומהנה יותר אולי לאנשים שמכירים את האזור הזה (או אחר) על כל מצוקיו ומדרונותיו. אנשי צבא שיודעים משהו בניווט (ובכל הדרגות) אולי ימצאו בו עניין רב יותר.

לסיכום,
אין כאן סיפור ארוך ומתוסבך. יש כאן מקרה אחד מצער, שאותו הסופר חוזר ומאיר ומסביר לאורך המאתיים ומשהו עמודים. יש כאן את האומץ והתבונה לקחת את עצמנו בידיים, גם אם אנחנו כבר הגענו לקצה.

ומה שנותר לי לתהות עליו הוא האם הסיפור אמיתי? ומהם השנים הכתובות בסופו?

(מגוגל קצר נראה כי הסיפור אולי מבוסס על קצין תותחנים שנעדר ומסופר עליו בספרו של ירח פארן. אבל זו רק השערה שלי, לא בדקתי עדיין).

נ.ב
הספר הזה הזכיר לי את הרגע ההוא בטיול להרי אילת, בו אני הקטנה אחראית על עשרים קטנות עוד יותר, שנמצאות בערך בשום מקום עם ילדה שלא מרגישה טוב. כשאני מבררת אצל מורת הדרך היא לא עונה לי בצורה ברורה, ואני לא מבינה עוד כמה זמן יש ללכת, ומבקשת שתראה לי במפה (לא משהו שהיא בכלל שמחה לעשות ולא משהו שגרם לי להבין יותר). ב"ה הכל בא על מקומו בשלום (הדמיונות שלי על מסוק הצלה, החרטה שאין עלי טלפון לוויני והפעולות הנואשות למצוא נקודות קליטה היו לשווא).

» ביקורות נוספות של הקוראת
» ביקורות נוספות על אי אפשר לברוח מהשמש