ביקורת ספרותית על שלוש מאת דרור משעני
בזבוז של זמן

---

אחי היה פעם חבר במועדון הקוראים הראשונים של ידיעות אחרונות. הקטע הוא שמקבלים שם ספר לבן. כלומר בכריכה לבנה. בלי שם, בלי עיצוב עטיפה, בלי כיתוב על הכריכה האחורית. בלי כלום. בום, לקפוץ ראש אל תוך הספר בלי שום הכנה ולהתחיל לקרוא. זה לא רק קשה, בשבילי זה בלתי אפשרי. לכל ספר יש צורך בהלוך נפש משלו. אין דין קלילון כדין רומן היסטורי, ולכל אחד מהם מצב רוח משלו, ודרך משלו לייצר עניין.

אין שום דבר שרומז את זה בספר "שלוש". לא הכריכה, לא השם, ולא הכתוב על הכריכה האחורית, אז אני אומר את זה כאן. "שלוש" הוא ספר מתח בלשי. נכון ששם הכותב יכול לרמוז, שכן דרור משעני הוא אבי הבלש אברהם אברהם. אבל זה רמז, ולא רמז טוב אפילו. סופרים יכולים לכתוב מגוון סוגות, ואם סופר כתב סדרה אחת של ספרי מתח בלשיים, אולי הוא התעייב והחליט לכתוב ספר בסגנון אחר? אז לא. יש כאן מתח, יש כאן בלש, אם כי דמותו מגיעה באיחור קצת. נכון שאין אדום ושחור על הכריכה, ולא סימון "מתח" על השדרה או רמז בתקציר האחורי. עכשיו תעשו עם זה מה שתרצו.

מי הן השלוש? ובכן, הן שלוש נשים. שונות לחלוטין, ששום דבר לא מחבר ביניהן מלבד גבר אחד ושמו גיל שנקלע לחיים של כל אחת מהן בצורה מקרית ובדרך שונה. אורנה היא אם חד הורית, גרושה טריה וכואבת שמגדלת את הבן שלה ומנסה לחפות על אביו שברח לארץ אחרת ולא יוצר קשר. אמיליה ברחה מעבר לא נעים בלאטביה ועובדת בארץ כמטפלת של קשישים. אלה סטודנטית בת שלושים ושבע, נשואה לבעל קנאי ויושבת בבית הקפה השכונתי בניסיון לסיים את המטלות לאוניברסיטה בשקט. וגיל? אנחנו לא יודעים עליו הרבה, וזה למעשה לא משתנה עד סוף הספר. רואים אותו רק בנקודות ההשקה אל שלוש גיבורות הספר.

אהבתי את "תיק נעלם" ואת שאר ספרי הבלש אברהם אברהם שקראתי. היה לי ישראלי, מקומי, זורם, מעניין ואנושי. כמו כן לא אהבתי את "שלוש" בכלל. הוא ישראלי מאוד. אבל זהו. שום דבר לא אמין, לא בדמויות, לא בפשע ולא במניעים הלא קיימים. חבל.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על שלוש