דרור משעני שיחק אותה. הספר נגמר בשלוק אחד!!!
במילה אחת: WOW.
בשלוש מילים: יופי של ספר.
אתחיל מהמפגש שלי הראשון עם כריכת הספר. על העטיפה מצוירים שלושה אפרסקים, מונחים על מדף שמעליהם מרחף לו פרפר נמפית הסרפד. זהו ציור של הצייר ההולנדי: אדריאן קורט מהמאה השבע עשרה.
שאפו למי שבחר/ה את הציור שכל כך מתאים לעלילה כמו כפפה.
העלילה מחולקת לשלושה ומגוללת את סיפורן של שלוש נשים. מלבד ששמותיהן מתחיל באות הראשונה – א' כולן "בודדות", לאו דווקא בסטאטוס החברתי, אך שלושתן פוגשות את עו"ד גיל חמצני.
האם עו"ד גיל חמצני הוא אותו פרפר נמפית הסרפד שמרחף מעל שלושת האפרסקים שעל הכריכה???
מי הן שלושת הנשים?
1) אורנה-מורה גרושה מרונן ואם לערן בן התשע. רונן בעלה לשעבר מדריך טיולים. במסגרת עבודתו הוא הכיר את רות וארבעת ילדיה. שניהם איחדו כוחות והם מתגוררים בקטמנדו, מנהלים הוסטל, ורות נושאת ברחמה את ילדם המשותף. לאורנה שלא יזמה את הגירושין, יש בטן מלאה על רונן.
בנה ערן הוא ילד מופנם, בישן, פגיע, נמוך ביחס לגילו וכמעט ללא חברים. על בסיס קבוע ערן נעזר בפסיכולוג, ומעת לעת הפסיכולוג מייעץ לאורנה, כיצד להתנהל מול ערן, בחייה הפרטיים ובסטאטוס החדש כגרושה. אורנה מצידה מנסה את מזלה באתרי היכרויות.
2) אמיליה-מהגרת זרה לטבית. בודדה ללא חברים מקומיים עם קשיי שפה. היא טיפלה בנחום הקשיש עד לפטירתו בגיל 84. לאחר המאה ועשרים של נחום, היא נאלצה לחפש מקור פרנסה אחר. למזלה התפנתה משרה בבית אבות בבת-ים, ושם היא טיפלה בעדינה הקשישה והדמנטית. בשעותיה הפנויות אמיליה חיפשה את הגורם שיטווה את דרכי חייה.
3) אלה-בת 37 נשואה לאבנר שמשרת בצבע קבע, ונמצא שעות רבות מחוץ לכותלי הבית. את החינוך לשלושת ילדיה והכרוך בתחזוקת הבית, לקחה על כתפיה בלבד. כדי להכניס אור ועניין לימיה השגרתיים, היא נהגה לשבת בבית קפה ולהקליד בלפטופ עבודה על גטו לודז', תקופה השואה בין השנים 1941-1944, ובעיקר התרכזה בסיפורי החיים של אנשים שהתגוררו באותו בניין בגטו.
ישנם קווים זהים לאורנה ואמיליה, לעומת זאת, אלה שונה משתיהן. האם אלה היא אותו אפרסק המונח על צדו בצילום התמונה?
שלושת הנשים פוגשות את עו"ד גיל חמצני. מי זה עו"ד גיל חמצני?
עו"ד בעל משרד קטן, לו שתי בנות בגיל תיכון: נועה והדס. הוא מעיד על עצמו שאת הערבים הוא מבלה עם בנותיו. בשעות הפנויות הוא נוהג להתנתק מהמסכים והטלפונים, ומקדיש את זמנו לקריאה של ספרי עיון, ביוגרפיות, ספרי ריגול ומתח, מלחמת העולם השנייה, או כל מדע פופולרי אחר. בטלוויזיה הוא כמעט לא צופה, כי לדעתו זה יהווה עבורו בזבוז זמן.
STOP!
יותר מכך לא אוכל לחשוף...
הכתיבה של דרור משעני פשוטה ומרתקת. דרור משעני מניח את כל הפרודוקטים על השולחן באריזתם המקורית, ללא מטאפורות ספרותיות ופאתוס. אצל דרור משעני הכול נעשה ללא תנועות מיותרות, ותיאורים מפורטים, מייגעים ומפרכים. הבחירה בחסכים אלה תורמים לתנועה והדינמיקה של העלילה.
לתשומת ליבכם, זה לא ספר מתח, אם כי יש בו אלמנט יניקה בצורת הגשתו לקורא.
קראתי את רוב ספריו של דרור משעני, ובספר הזה הוא הצליח להפתיע אותי. כאן, לאורך כל העלילה הוא מלטף את הקורא, כמו שמלטפים את הלחיים של תינוק, ו.... אז בא הסוף-WOW!
חברים, תשכחו מאברהם אברהם. לא תמצאו אותו בספר "שלוש". מאידך גיסא, יש כמה מרכיבים ואזכורים מאברהם אברהם, וחייו האישיים של דרור משעני.
חריגה נוספת שמצאתי בספרו הנוכחי-סקס. כאן תפגשו בכמה סצנות מפורטות מחדרי המיטות, והתייחסות לנראות הגוף. אלה מוטיבים חדשים ולא מוכרים לקהל מעריציו של דרור משעני. מעניין איך השינוי בנתיב הכתיבה החדש, ישפיע על ספריו העתידים של דרור משעני.
החלק הראשון והשני בהם מגולל סיפורן של אורנה ואמיליה, יכולים לעמוד כחוליות נפרדות, ואולי זו גם הייתה כוונת הסופר מלכתחילה. לדעתי, תוך כדי מלאכת הכתיבה, נוספה החוליה השלישית שהידקה את שתי החוליות ומארגנת פיאנלה מצוין.
ספר נהדר. אהבתי אותו על כל חלקיו לרבות העריכה והעיצוב.
בשורה התחתונה: ספר מקורי, משובח, אינטליגנטי, ריאליסטי ובעיקר ישראלי!
קריאה נעימה.
לי יניני
.
אחוזת בית – ידיעות אחרונות, פרוזה מקור, 272 עמודים, 2018
