ביקורת ספרותית על הבזק לעתיד מאת רוברט ג' סוייר
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 16 באוגוסט, 2020
ע"י yaelhar


#
כשתי דקות בהן כל בני האדם ביקום איבדו את הכרתם. בזמן הזה חלק גדול מהאנשים ראו את עצמם כ-20 שנה מאוחר יותר. כרעיון זה מעניין מאד. אם היית רואה "קדימון" קצרצר של חייך בעוד כ-עשרים שנה מה היית עושה? תלוי, כנראה במה שראית.

הדמויות הראשיות בסיפור הזה הן כמה פיזיקאים העובדים במכון בשווייץ, בו נמצא מאיץ החלקיקים הענק הראשון בעולם. הספר יצא לאור ב1999 והוא מדבר על עתיד קרוב – האירועים שהוא מספר עליהם קורים ב 2009 וב 2030. אם הייתי זקוקה להוכחה שסופרים – גם אלה שכותבים על עתידנות – שבויים בעולם המוכר להם – הספר הזה מספק אותה. התיאורים העתידנים מהולים בהתנהלות אנכרוניסטית (היום) של שנת 1999. (נניח אם צריך ללצלם משהו ואין מצלמה – חבל... אם צריך לדבר עם חו"ל – מדברים בטלפון ומשלמים הון עבור דקות שיחה וכו')

בעוד הרעיון המעניין מתייחס לשאלה שהגזע האנושי שואל מאז ומעולם – האם העתיד קבוע מראש או שיש בחירה חופשית ואדם יכול להתוות את גורלו במו ידיו, הטיפול בסוגייה אינו ברמה המתקרבת לרעיון הזה.

""משרת נאמן חוזר מהשוק, ניגש אל אדונו רועד מפחד ומבקש ממנו את סוסו המהיר ביותר. "למה?" מתעניין האדון. "פגשתי בשוק את המוות שלי. הוא איים עלי. רצוני לברוח ולהסתתר ממנו בסאמארה" עונה המשרת המבוהל. האדון מאפשר, והמשרת ממהר לברוח. האדון פוגש את המוות בשוק. "למה הפחדת כך את המשרת שלי?" הוא שואל את המוות. "לא התכוונתי להפחיד אותו" עונה המוות "הופתעתי לראות אותו שם, כי ידעתי שאני צריך לפגוש אותו הלילה בסאמארה"...""

הסיפור הערבי העתיק הזה (העתקתי אותו מהביקורת שלי על "רוח הרפאים של אלכסנדר וולף") ממחיש היטב את ההנחה שכל מה שיקרה כתוב מלמעלה ויכול האדם לעשות שמיניות באמצעיו הדלים – לעולם לא יוכל לברוח מגורלו. יש תרבויות אנושיות המבוססות על האמונה שהגורל קבוע מראש. ברוב ניכר של התרבויות האלה האמונה אינה ניתנת להוכחה או להפרכה ואינה נתונה לבדיקה אמפירית כלשהי. מעט תרבויות מניחות שאדם הוא הקובע את גורלו ואלה, מן הסתם, תרבויות יותר "צעירות" מהאחרות, המתבססות יותר על המדע מאשר על אלוהים כלשהו.

והספר? איכזב אותי. הרעיון, כאמור מעניין אבל מטופל בצורה השטחית ביותר. הדמויות מקרטון לא-איכותי, והתקשיתי להתעניין בגורלן. נושאים כבדי-משקל – שכול, זוגיות, אהבה, שינאה ונטירת-טינה עוברים בספר הזה ואינם משאירים כל רישום. אפשר לקרוא אותו – הוא די מעניין וקריא אבל כל התייחסות רצינית אליו, מעבר לבידור תגרום לכם להתאכזב כמוני.




39 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 5 שנים)
תודה רבה, חני.
הלואי שהערכתי את המין האנושי היתה חיובית כמו שלך.
yaelhar (לפני 5 שנים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
מה שמוזר הוא שקשה לי להיזכר במה שהיה פה ב 1999. במונחים היסטוריים זה היה לפני רגע. במונחים של מציאות אני כבר מקובעת להווה ומתקשה להיזכר.
yaelhar (לפני 5 שנים)
תודה רבה, נדל.
אפשר, כמובן, להפיק תובנות רבות מספרים. הספר הזה לא הצליח לגרום לי לתובנות שאני יכולה לייחס למצב הנוכחי. וזה אולי דבר טוב.
חני (לפני 5 שנים)
אם היינו רואים קדימה היינו מתנהגים לכדור, לחיות, לטבע טוב יותר.
Pulp_Fiction (לפני 5 שנים)
נהדר. ב-99' היו כבר מעטים יחסית, שניהלו שיחות דרך אינטרנט.
נדל (לפני 5 שנים)
נראה שאצלנו איבדנו את ההכרה ל 20 שנה, וכרגע אנחנו צופים בקדימון, עצוב ומפחיד, של מה שיהיה פה אם לא נתעורר.
yaelhar (לפני 5 שנים)
תודה רבה, פרפ"צ
אני לא יודעת אם הוא טכנולוג. הוא מפזר בסיפור המון מושגים מדעיים שאיו לי מושג אם הם אמיתיים או מומצאים. נכון ז'ול ורן היה אחד הנדירים שהבין עתידנות.
פרפר צהוב (לפני 5 שנים)
יעל, נראה שהמחבר לא היה טכנולוג גדול, למרות שב-1999 היינו די בתחילת עידן הסלולר והאינטרנט.
לא ברור אם היה יכול לחזות את השימוש במצלמה ובאפליקציות תקשורת על גבי רשת האינטרנט בטלפון הסלולרי, אבל היה סביר שינסה. סופרים כמו ז'ול ורן ידעו לחזות לא רע את העתיד.
yaelhar (לפני 5 שנים)
גלית - הסוף פתוח ממספר לא גדול של אפשרויות...
yaelhar (לפני 5 שנים)
חן חן, עומר.
הספר קריא, לא משעמם, מגיעים לו 3 כוכבים, חשבתי.
גלית (לפני 5 שנים)
לא רציתי לקרוא את זה כי ראיתי את הסדרה והייתה עונה אחת ונתקענו עם קליף האנגר ואצלי בראש הספר היה זהה,
אז בעצם מה שאני שואלת הוא - הסוף סגור או פתוח?
עומר ציוני (לפני 5 שנים)
אהבתי את התגובה. נוקבת, ממוקדת. אבל אם זו התרשמותך - למה לתת לספר 3 כוכבים?





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ