ביקורת ספרותית על האנשים שאהבנו מאת ויקטוריה היסלופ
ספר מעולה

---

קודם אני חייב תודה לחברתנו דינה שהביקורת שלה על הספר גרמה לי לשלוף אותו מהמדף. כמוה, גם אני חשתי אחרי שקראתי 4 ספרים של ויקטוריה היסלופ שאני צריך הפוגה, למרות שנהניתי מכולם. את האי של סופיה, הריקוד של סוניה וחוטים מקשרים אהבתי מאוד. אין ספק שחלה ירידה מסויימת בספרה "הזריחה" אך הסיפור ההיסטורי של קפריסין הטורקית ופמגוסטה כל כך ענין אותי, שהייתי מוכן לסבול גם את הקטעים שנכתבו כרומן למשרתות.

אבל בהחלט יכול להיות שאני פסול לעדות. אני כל כך אוהב יוון, את האנשים, המיתולוגיה, האוכל, המוסיקה וההיסטוריה שלה, שדי ברור היה שספריה ידברו אלי בעקר ספר כזה העוסק בהיסטוריה המודרנית של יוון. העלילה משתרעת על פני 70 שנה החל מ-1930 ועד סופה של המאה הקודמת. ב-70 שנה אלו חוותה יוון את תקופת הכיבוש הגרמני, מלחמת האזרחים הנוראית בשנים שלאחר המלחמה, תקופת השלטון הצבאי, סילוקו של המלך וקץ המונרכיה ואי יציבות פוליטית בכלל.

מלחמה זה דבר נורא ומלחמת אזרחים היא דבר נורא שבעתיים. ויקטוריה היסלופ מייטיבה לתאר את התקופה הזו, את הדילמות המוסריות שמלוות את גיבורי הספר וכיצד משפחות נקרעות עקב חילוקי דיעות אידיאולוגים. כמו בכל סיפור על מלחמות, תמיד חולפת במוחי השאלה מה קורה לאנשים במצבים קיצוניים הניכפים עליהם וכיצד עובד אז שיקול הדעת שלהם, אם בכלל. תוך כדי קריאת הספר לא יכולתי להימנע מהשוואה למלחמת וייטנאם אשר גם שם בחשו, עירבבו והתערבו האמריקאים הרבה יותר מדי רק כדי למנוע את התפשטות הקומוניזם.

הדמויות שבונה הסופרת הן חזקות ומרשימות וקשה שלא להזדהות אתן, בעקר כעת כאשר אצלנו אידיאולוגיה הופכת למלה גסה וחסרת משמעות אותה ניתן להחליף באחרת במחיר של נזיד עדשים ואולי אפילו פחות מכך.

כמו בספריה האחרים גם כאן עולה הנושא של יחסי הורים וילדים, פער הדורות והמחויובות למשפחה ולמורשת.
בניגוד לחוטים מקשרים שם מספרת לנו היסלופ גם על גירוש הקהילה היהודית מסלוניקי לאושוויץ, בספר זה לא עולה כלל הנושא היהודי וגירוש יהדות אתונה (גם הם לאושוויץ).

אני מקווה שבקרוב יפתחו השמיים, נוכל לשוב ולבקר ביוון וכשאעשה זאת ואשב באחת הטברנות בפלאקה, אני מבטיח להרים כוסית של אוזו לחייה של תמיס ומשפחתה. יאמאס!

לסיכום: ספר מצוין אשר עליו אני ממליץ לכל מי שיש לו בלב פינה חמה ליוון, אבל לא רק.

חמישה כוכבים, אין ספק בכלל.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על האנשים שאהבנו