ביקורת ספרותית על האנשים שאהבנו מאת ויקטוריה היסלופ

---

יש לי יחסים מורכבים עם ויקטוריה היסלופ. מאוד אהבתי את ספריה המוקדמים, ובמיוחד את חוטים מקשרים. אך משם הרומן בינינו הלך והידרדר. לא אהבתי את מה שקראתי, והחלטתי שמספיק ודי. הקסם של חוטים מקשרים לא חזר על עצמו. ואז הופיע הספר הזה. לא עניין אותי לקרוא אותו, ואז דני ממש הפציר בי, והבטיח שהוא באמת טוב, והוא יודע שאני אוהב אותו. ואני - יש לי עוד שריטה. כוח הרצון שלי מתמסמס בכל מה שקשור ליוון. אז לקחתי אותו ליד, וצללתי לתקופה אחרת, ויצאתי עם שתי מסקנות בסיום הקריאה:

הספר פשוט נהדר. היסלופ חזרה לעצמה - ובגדול.
Never say never! תמיד כדאי לתת צ'אנס

היסלופ מספרת את את סיפור פלישת גרמניה הנאצית ליוון, ואת סיפור מלחמת האזרחים אשר שיסעה את העם היווני, ומביאה את המורשת המפוארת והמרתקת של יוון בסיפור סוחף, תוך כדי סיפור משפחתי יפה, עם דמויות מרתקות ובעלות אופי.

על כמה מהנושאים שהיסלופ כותבת עליהם כמו הטבח שהתנהל בקלוואריטה שבחבל הפלופונז, והדילוסי (הבעת חרטה), או העברת הילדים למחנות מיוחדים מחוץ ליוון למטרות של "חינוך מחדש" - על כל אלו קראתי בעבר, וביתר פירוט בספרו המצוין של ניקולאס ג'ייג' - אלני שמו. היסלופ מטפלת בדברים קצת אחרת. אצלה ההיסטוריה משמשת כרקע, כשהסיפור מתמקד בדמויות ומובא דרכן.
ספר שעוסק בתקופה מרתקת וכתוב טוב.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על האנשים שאהבנו