ביקורת ספרותית על לאן נעלם דב שדה? מאת בלהה קלישר ברנר
ספר בסדר

---

סופרת יקרה, אם חוצנים יכולים להיכנס לבית שלנו דרך קירות או תיקרות, וגם לחדור לנו למוח בלי שנרצה, בזכות הרעיון שהיקום שלנו עשוי תדרים רבים, אז למה כתבת על הכריכה "ספר מסתורין שיגרום לכם לנעול את דלת הבית!" ? למי בדיוק תעזור נעילת הבית במצב כזה. גם התיאור שרשמת על הכריכה האחורית של הספר: "מראות ומושגים שהיו בגדר מדע בדיוני הופכים להיות תופעות של יום יום" לא פותרים לי את עניין נעילת הבית. כי אם את מתארת, למשל, מכשירים קטנים שאפשר להצמיד לכל גג או קיר חיצוני, ואלה יכולים לצלם ולהקליט את פנים הבית. מה עוזרת נעילת הדלת?
מצטערת, את יכולה להגיד שאני קטנונית, שנתפסתי למשפט אחד, אבל היי, בגלל המשפט הזה קניתי את הספר, חשבתי שזה יהיה ספר על מדע בדיוני, אלא שהספר הופך להיות פנטזיה. ואולי הוא בכלל מתאר תהליך של איבוד שפיות. תהליך שבו אדם מן הישוב, נורמלי לכל הדיעות, מאבד לאט לאט את שפיותו. ואני שייכת לאלה שמאמינים ביקום רב ממדי, ביקום של מיתרים שמסתובבות בו ישויות מכל מיני עולמות, וכל מיני חומרים. גם חומרים שאנחנו לא מצליחים להבין. אבל התיאורים בספר הזה כאילו נלקחו מאותו ד"ר הו, וממחזרים את עצמם. קצת עלוב לדעתי.
ואם כבר מיחזור, אז נחמד שאת מתארת לנו דווקא התנהלות של שביתת זבל בתל אביב, וגם זוגות שנפרדים וזוגות שמתחברים, אבל זה בערך הכל. והתוצאה, איך לאמר, לא משהו.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על לאן נעלם דב שדה?