“סופרת יקרה, אם חוצנים יכולים להיכנס לבית שלנו דרך קירות או תיקרות, וגם לחדור לנו למוח בלי שנרצה, בזכות הרעיון שהיקום שלנו עשוי תדרים רבים, אז למה כתבת על הכריכה "ספר מסתורין שיגרום לכם לנעול את דלת הבית!" ? למי בדיוק תעזור נעילת הבית במצב כזה. גם התיאור שרשמת על הכריכה האחורית של הספר: "מראות ומושגים שהיו בגדר מדע בדיוני הופכים להיות תופעות של יום יום" לא פותרים לי את עניין נעילת הבית. כי אם את מתארת, למשל, מכשירים קטנים שאפשר להצמיד לכל גג או קיר חיצוני, ואלה יכולים לצלם ולהקליט את פנים הבית. מה עוזרת נעילת הדלת?
מצטערת, את יכולה להגיד שאני קטנונית, שנתפסתי למשפט אחד, אבל היי, בגלל המשפט הזה קניתי את הספר, חשבתי שזה יהיה ספר על מדע בדיוני, אלא שהספר הופך להיות פנטזיה. ואולי הוא בכלל מתאר תהליך של איבוד שפיות. תהליך שבו אדם מן הישוב, נורמלי לכל הדיעות, מאבד לאט לאט את שפיותו. ואני שייכת לאלה שמאמינים ביקום רב ממדי, ביקום של מיתרים שמסתובבות בו ישויות מכל מיני עולמות, וכל מיני חומרים. גם חומרים שאנחנו לא מצליחים להבין. אבל התיאורים בספר הזה כאילו נלקחו מאותו ד"ר הו, וממחזרים את עצמם. קצת עלוב לדעתי.
ואם כבר מיחזור, אז נחמד שאת מתארת לנו דווקא התנהלות של שביתת זבל בתל אביב, וגם זוגות שנפרדים וזוגות שמתחברים, אבל זה בערך הכל. והתוצאה, איך לאמר, לא משהו.”

“הספר הנוכחי ראה אור בשם "פרשת הרטמן" לפני 15 שנה. בזמנו הכריכה הייתה בגוונים ירוקים עם צילום של מכונית ואדם שעומד בסמוך לה. בימים אלה הספר מפורסם שוב בהוצאת "מקור" ובשמו הנוכחי: "לאן נעלם דב שדה?". אני כבר מודה ששמו הנוכחי, הרבה יותר מסקרן והתמונה שנבחרה לכריכה אכן מעוררת עניין. לדעתי לאור העובדות הללו, -שיווקית- הבחירה בשינויים טובה ונכונה. לי אין ספק שהספר הזה "יקלוט" את עינו של הרוכש הפוטנציאלי.
בעמוד הראשון נכתב:
"ההיגיון הוא אוסף של דעות קדומות שאספנו בילדותנו". (אלברט איינשטיין)
כשסיימתי את הספר קראתי את המשפט הזה שוב ואני שואלת: "האם ללא דעות קדומות מילדותינו לא היה קיים ההגיון?" מהיכן מגיעה המילה הגיון? שכל ישר? תבונה? שפיות/שיקול דעת או מהרהורים? מה זה הגיון? שכל ישר? יש כזה דבר שכל שהוא ישר? רק על השאלות הללו אפשר להתפלסף שעות נכון?
אם כך, לאן נעלם דב שדה? יצאתי לחפש אותו... 
דב שדה נעלם ב-5 לנובמבר, מהמחלקה הפתוחה של בית החולים הפסיכיאטרי בו היה מאושפז. דב היה איש בודד והיחידי שהיה מחובר אליו היה "ש". דב נהג כל הזמן לכתוב ולכתוב. בעבר הוא גם היה שוטר, והמשימה לחפשו הוטלה על מרדכי-קצין המבצעים במשטרה. דב ומרדכי עבדו יחדיו בעבר במשטרה, וזה היה עוד בתקופה לפני שפתח משרד חקירות מצליח יחד עם שותפו רם בכר.
כולם ייחסו את היעלמותו של דב שדה למצבו הנפשי והכול בגלל "פרשת הרטמן".
הסיפור מובא לקורא על ידי ד"ר ר.ש., למרות שחלפו כמה שנים מאז היעלמותו של דב שדה, הסיפור לא הפסיק להציק לד"ר ר.ש. שמכונה בסיפורו של דב שדה "ריני" או "ני" או "דר. ני".
דב שדה היה איש "קצת שונה". בעל משרד חקירות ושותף של רם בכר. היה ידוע בעבודת הנמלים שלו, באינטואיציה רבה עם המון רעיונות מבריקים. מעולם לא נתן לשיקולי יוקרה לעגל פינות. דב היה נשוי לזיוה שטופלה אצל אדוארד הפסיכולוג, שניהלה רומן עימו. לכאורה החיים של דב שדה היו "יפים". נשוי, שני ילדים, בית פרטי ומצב כלכלי לא רע בכלל, אבל...
לדב היה היה סיפור עם המוחלפים והאנרגיות המוזרות. הוא התחיל להסתובב בבית ערום כביום היוולדו, לא ניתן היה לגעת בו והתנהגותו גרמה לכך, שלא היה מנוס מאשפוזו בבית החולים.
כל הסיפור מתחיל ב-14 לספטמבר כאשר אלי הרטמן פנה לדב שדה. כבר בשיחה הטלפונית אלי הרטמן לא מצא- חן בעיניו של דב שדה, ובכל זאת, משהו בצליל קולו של אלי הרטמן סיקרן אותו וגם אותי...
אלי הרטמן היה איש "גדול-ענק", בהתחשב בכך שדב שדה השתרע לגובה של 180ס"מ, והוא הרגיש ליד אלי הרטמן גמד. (לי זה קצת הזכיר את צ'יף האינדיאני, גבה הקומה מהסרט "קן הקוקיה" בכיכובו של ג'ק ניקולסון). לאלי הרטמן היה חיוך רחב, בתוך עצמות לחיים גבוהות, וממוסגרות בשיער בהיר חלק וארוך, איש חסון, שזוף עם מראה בריא, שחנוט בתוך מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו לבנה, בתוספת נעלי התעמלות מנופחי אוויר.
באותו מפגש גורלי מודיע אלי הרטמן שהתעקש להיקרא "מוריס" לדב שדה ציטוט מעמוד 32: "עוד עשרה ימים אמורים לחסל אותי". אמר. "אתה צריך לעזור לי כדי שזה לא יקרה. אני לא יכול לומר לך הרבה יותר".
מכאן מתחיל הסיפור להתגלגל ואליו מצטרפים אירועים ודמויות נוספים: חוי (חוה) המזכירה, חגי רוזנבאום האופנוען, אלכס מהמשטרה, גבריאלה, קרין כהן ופרשת הצמיגים, נעה, פיני ועודד ולכל דמות יש תרומה לסיפור.
חוה רווקה ומזכירה של שני השותפים דב שדה ורם בכר זוכה לקבל "טיפים לחיים" מדב שדה, שקצת אולי מקנא לה... ציטוט מעמוד 40: "מה שאני אומר לך, במלחמה בין הכבוד והלב, אם כבר יש מלחמה כזו, האגו מתכופף ומכניס את הכבוד להקפאה עמוקה. גם לשכל אין סיכוי להרים ראש. את בין כה תלכי אחרי הרגש. אז לפחות תחסכי לך את המלחמה הפנימית הזו. אהבה מחזיקה מקסימום שנה וחצי"...
בלהר קלישר קנר נוטלת יחד איתה את הקורא, למסע של כעשרה ימים אל מנהרות המסתורין...
מעת לעת יש בסיפור הערות והסברים של ד"ר ר.ש. שמבהירה, שלא תמיד שמה שרואים מכאן רואים משם. מצא חן-בעיניי שבאחד הקטעים היא מצאה לנכון, להסביר לקורא כמה דב שדה אינו אדם בוטה אלא ההיפך, לדבריה דב שדה היה אדם רגיש, עדין ובוודאי שלא ניצל נשים לצרכיו.
הסיפור הזה נכתב על ידי דב שדה, שראה דברים ש"האדם ההגיוני" מן השורה לא רואה. אם כולנו היינו רואים את מה שהוא ראה אז...תחשבו לבד...וזה כל היופי בסיפור הזה.
יש בעלילה הזו תורה שלמה על סיבים אופטיים, אנרגטיים, מיקרופונים מתכלים, צינורות, תעלות אנרגיה, נומרולוגיה, מיסטיקה, התורה הסינית המושתתת על חלוקת האנרגיות שמתחלקות ליין ויאנג (יין-נקבי-פסיבי ו-יאנג-זכרי-אקטיבי). בקיצור יש לא מעט נושאים שאנחנו נתקלים בהם בסרטי מד"ב, למרות שהוא לא התיימר להיות ספר מד"ב.
הסיפור רווי בכל מיני דיאלוגים משעשעים, הזויים ומוזרים.
למרות שהספרים הדמיוניים אינם כוס התה שלי, דווקא הקריאה בספר הנוכחי הצליחה לרתק אותי לקריאה רציפה. האמת, גם אני הופתעתי מעצמי...
אולי הושפעתי מהספר?
ממליצה בחום לכל מי שמתחשק לטייל קצת במסתורין...
קריאה נעימה
לי יניני”