החזרה אל ספרים שקראתי היא בגלל העטרה (קורונה) שמקיפה אותנו. במאמר מוסגר, כשכתבתי את המילה קורונה הגיב וורד בהודעת שגיאה, נתתי לו הוראה, "הוסף למילון".
יסודו של הסיפור הוא הפרישה המעמיקה של הדמויות ובמיוחד גיבורנו, נער שגדל להיות בחור צעיר, מציג ללא כחל וסרק את מעלותיו וחולשותיו.
מיקול קונטיני היא נערה ההופכת לאישה במהלך הסיפור , חופשיה, מודרנית במחשבתה, הטמיעה במחשבתה את הסייגים המשפחתיים ורצונותיה לפרוץ דרך.
כל זה מוצג על רקע עלייתו של מוסוליני , הפשיזם והאנטישמיות של איטליה.
ריקוד מיוחד של התקרבות והתרחקות מתקיים בין גיבורנו לניקול. גיבורנו אינו מוצא את העוז להעביר אותו לפסים אינטימיים ממש. ההתבגרות של הנערים, ההיסוסים של נער מתבגר והאבדן בסוף הספר מרתקים ומעוררים מחשבה.
כוחו של הספר הוא באוניברסליות שלו, שבו מנעד הרגשות של גיבורנו וניקול יכול בהחלט להיות מועתק לכל חברה כיום.
במשך כל הקריאה נסחפתי במתח וצפייה כי האהבה הזאת תתממש, ונכזבה תוחלתי.

