“החזרה אל ספרים שקראתי היא בגלל העטרה (קורונה) שמקיפה אותנו. במאמר מוסגר, כשכתבתי את המילה קורונה הגיב וורד בהודעת שגיאה, נתתי לו הוראה, "הוסף למילון". יסודו של הסיפור הוא הפרישה המעמיקה של הדמויות ובמיוחד גיבורנו, נער שגדל להיות בחור צעיר, מציג ללא כחל וסרק את מעלותיו וחולשותיו. מיקול קונטיני היא נערה ההופכת לאישה במהלך הסיפור , חופשיה, מודרנית במחשבתה, הטמיעה במחשבתה את הסייגים המשפחתיים ורצונותיה לפרוץ דרך. כל זה מוצג על רקע עלייתו של מוסוליני , הפשיזם והאנטישמיות של איטליה. ריקוד מיוחד של התקרבות והתרחקות מתקיים בין גיבורנו לניקול. גיבורנו אינו מוצא את העוז להעביר אותו לפסים אינטימיים ממש. ההתבגרות של הנערים, ההיסוסים של נער מתבגר והאבדן בסוף הספר מרתקים ומעוררים מחשבה. כוחו של הספר הוא באוניברסליות שלו, שבו מנעד הרגשות של גיבורנו וניקול יכול בהחלט להיות מועתק לכל חברה כיום. במשך כל הקריאה נסחפתי במתח וצפייה כי האהבה הזאת תתממש, ונכזבה תוחלתי.”

“בספרייה שלי יש מדף,שנמצא מאחורי הספרנית,ושמה נמצאים כל הספרי איכות,הספרים שצריך לקרוא לבגרות. הרבה זמן אני חומד את הספרים שמה,ובעיקר בגלל שלא נעים לי לשאול אותה אם אפשר ללכת מאחורי הדלפק וללכת לבחור,נמנעתי מזה. אך החופש הגדול הגיע,ואיתו גם שעות רבות של קריאה,ונאלצתי לשנס מותניים,לאגור אסרטיביות,ולשאול "אמממ..אפשר לקחת מהספרים שמאחורייך??" אחד הספרים שהיו שמה זה הספר הזה. ושוב בספר הזה,נאבקתי בקונפליקט שהטריד,הסעיר,והפריע את מנוחתם של כל הקוראים המתמידים בעולמנו-האם להמשיך לקרוא את הספר ולסיים אותו מרוב שהוא מעניין,או לעצור כדי שהקסם של הספר ימשיך להתקיים? בחולשותיי הרבות,נכנעתי ליצריי וסיימתי את הספר ביום אחד. מבחינת עלילה הספר מעניין מאוד. מדובר על העיר פרארה (לא פראדה,כמו שבהתחלה חזרתי ואמרתי לאמא שלי...),ועל סיפור אהבה בין יהודים על רקע השואה. הסיפור כתוב בצורה יפה,קלה,בלי הרבה תיאורים מציקים,ובאמת אפשר להזדהות עם המספר,שמאוהב במישהי אך היא דוחה אותו. הסוף עצוב,יש להתכונן מראש לזה. אהבתי את הספר במיוחד,והספר מומלץ מאוד.”

“החיים היהודיים בפרארה בתקופת מוסוליני. המספר, בן דמותו של המחבר, הוא צעיר יליד העיר. העלילה מתמקדת במשפחה יהודית עשירה הגרה במעין טירה משופצת עם גן המשתרע על שטח ענק בפאתי העיר העתיקה. ילדי פינצי-קונטיני לומדים עם מורים פרטיים, וג'ורג'ו זוכה לפגוש את הבן והבת בשני מקומות בלבד: בעת בחינות סוף השנה בביה"ס ובבית הכנסת בחגים. בשלב מסוים המשפחה מחליטה לשפץ לשימושה הבלעדי בית כנסת אחר וגם הקשר הרעוע בין הילדים ניתק עם המעבר ללימודים באוניברסיטה. הכל משתנה כאשר חוקי הגזע נכנסים לתוקף באיטליה. הפינצי-קונטינים מקימים תחליף לקאנטרי-קלאב, אשר כניסתם אליו אסורה כעת, בדמות מגרש הטניס בגנם ומזמינים את כל צעירי העיר ובראשם אחיהם היהודים. העלילה נעה בין סיפור אהבה של המספר והבת המקומית ודיונים פוליטיים-ספרותיים משהו בין הצעירים. בגדול סיפור המסגרת, אליו אנו מתוודעים כבר בפתיחה – משפחת פ-ק הושמדה בשואה, מרגש הרבה יותר מפרטי העלילה הקטנים.”

“החזרה אל ספרים שקראתי היא בגלל העטרה (קורונה) שמקיפה אותנו. במאמר מוסגר, כשכתבתי את המילה קורונה הגיב וורד בהודעת שגיאה, נתתי לו הוראה, "הוסף למילון". יסודו של הסיפור הוא הפרישה המעמיקה של הדמויות ובמיוחד גיבורנו, נער שגדל להיות בחור צעיר, מציג ללא כחל וסרק את מעלותיו וחולשותיו. מיקול קונטיני היא נערה ההופכת לאישה במהלך הסיפור , חופשיה, מודרנית במחשבתה, הטמיעה במחשבתה את הסייגים המשפחתיים ורצונותיה לפרוץ דרך. כל זה מוצג על רקע עלייתו של מוסוליני , הפשיזם והאנטישמיות של איטליה. ריקוד מיוחד של התקרבות והתרחקות מתקיים בין גיבורנו לניקול. גיבורנו אינו מוצא את העוז להעביר אותו לפסים אינטימיים ממש. ההתבגרות של הנערים, ההיסוסים של נער מתבגר והאבדן בסוף הספר מרתקים ומעוררים מחשבה. כוחו של הספר הוא באוניברסליות שלו, שבו מנעד הרגשות של גיבורנו וניקול יכול בהחלט להיות מועתק לכל חברה כיום. במשך כל הקריאה נסחפתי במתח וצפייה כי האהבה הזאת תתממש, ונכזבה תוחלתי.”

“בספרייה שלי יש מדף,שנמצא מאחורי הספרנית,ושמה נמצאים כל הספרי איכות,הספרים שצריך לקרוא לבגרות. הרבה זמן אני חומד את הספרים שמה,ובעיקר בגלל שלא נעים לי לשאול אותה אם אפשר ללכת מאחורי הדלפק וללכת לבחור,נמנעתי מזה. אך החופש הגדול הגיע,ואיתו גם שעות רבות של קריאה,ונאלצתי לשנס מותניים,לאגור אסרטיביות,ולשאול "אמממ..אפשר לקחת מהספרים שמאחורייך??" אחד הספרים שהיו שמה זה הספר הזה. ושוב בספר הזה,נאבקתי בקונפליקט שהטריד,הסעיר,והפריע את מנוחתם של כל הקוראים המתמידים בעולמנו-האם להמשיך לקרוא את הספר ולסיים אותו מרוב שהוא מעניין,או לעצור כדי שהקסם של הספר ימשיך להתקיים? בחולשותיי הרבות,נכנעתי ליצריי וסיימתי את הספר ביום אחד. מבחינת עלילה הספר מעניין מאוד. מדובר על העיר פרארה (לא פראדה,כמו שבהתחלה חזרתי ואמרתי לאמא שלי...),ועל סיפור אהבה בין יהודים על רקע השואה. הסיפור כתוב בצורה יפה,קלה,בלי הרבה תיאורים מציקים,ובאמת אפשר להזדהות עם המספר,שמאוהב במישהי אך היא דוחה אותו. הסוף עצוב,יש להתכונן מראש לזה. אהבתי את הספר במיוחד,והספר מומלץ מאוד.”

“החיים היהודיים בפרארה בתקופת מוסוליני. המספר, בן דמותו של המחבר, הוא צעיר יליד העיר. העלילה מתמקדת במשפחה יהודית עשירה הגרה במעין טירה משופצת עם גן המשתרע על שטח ענק בפאתי העיר העתיקה. ילדי פינצי-קונטיני לומדים עם מורים פרטיים, וג'ורג'ו זוכה לפגוש את הבן והבת בשני מקומות בלבד: בעת בחינות סוף השנה בביה"ס ובבית הכנסת בחגים. בשלב מסוים המשפחה מחליטה לשפץ לשימושה הבלעדי בית כנסת אחר וגם הקשר הרעוע בין הילדים ניתק עם המעבר ללימודים באוניברסיטה. הכל משתנה כאשר חוקי הגזע נכנסים לתוקף באיטליה. הפינצי-קונטינים מקימים תחליף לקאנטרי-קלאב, אשר כניסתם אליו אסורה כעת, בדמות מגרש הטניס בגנם ומזמינים את כל צעירי העיר ובראשם אחיהם היהודים. העלילה נעה בין סיפור אהבה של המספר והבת המקומית ודיונים פוליטיים-ספרותיים משהו בין הצעירים. בגדול סיפור המסגרת, אליו אנו מתוודעים כבר בפתיחה – משפחת פ-ק הושמדה בשואה, מרגש הרבה יותר מפרטי העלילה הקטנים.”