ביקורת ספרותית על מהחלון הגבוה ביותר מאת פרננדו פסואה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 8 באפריל, 2020
ע"י אודי


אחד היתרונות בקניית ספר משומש הוא ההפתעות שאפשר למצוא בתוכו: הקדשה, רישומי עפרון, סימניה נשכחת שילדה הכינה לאחד מהוריה, שרבוטים, כתמי אוכל. בקיצור חיים. ספר משומש הוא ספר שכתובים בו שני סיפורים: זה של הסופר ששמו מתנוסס על הכריכה, וספר נוסף של קורא מסתורי שתודעתו הגתה בו והותירה את נוכחותו.

כשהגעתי הביתה, לאחר שרכשתי את הספר הזה מחנות ספרים משומשים נסתרת בבניין כלל בירושלים ,הנחתי אותו על מדף השירה בספרייתי. נטלתי אותו לידי כמה ימים לאחר מכן. בעמוד הראשון, תחת איור קריקטורי של המשורר פרננדו פסואה, בעט כחול ובכתב יפה - כזה שהאותיות בו חורגות מן השורה, בלתי סימטריות, חסרי משמעת ושיטה המעיד על אישיות סוערת - נכתבה ההקדשה הבאה:

ליעל ואהרוני,
מקדישה לכם ספר נפלא זה
שכולו מחובר בהוויתו של הטבע
שאתם חיים בו חיים אותו ואיתו
ובמיוחד את עמוד 30 44 וְ 48
ולשניכם יחד את עמוד 83
אלישבע
סתיו 24-10-2007

פתחתי בעמוד 83, לשיר ללא כותרת:

כַּאֲשֶר לא הָיִית שֶלִּי
אָהַבְתִי אֶת הַטֶבַע כְּאֱהוֹב נַָזִיר שַאֲנָן אֶת יֵשוּע...
הַיוֹם אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַטֶּבַע
כֶּאֱהוֹב נָזִיר שַאֲנָן אֶת מִרְיָם הַבְּתוּלָה.
בַאֲדִיקוּת, עַל פִי דַּרְכִּי כְּמוֹ לְפָנִים,
אַךְ בְּאוֹפֶן שוֹנֶה, יוֹתֵר נִפְעָם וְקָרוֹב...
אֲנִי רוֹאֶה טוֹב יוֹתֵר אֶת הַנְּהָרוֹת בְּלֶכְתִי אִתָּך
דֶּרֶך הַשָּׂדוֹת עַד לִגְדַת הַנְהָרוֹת;
כְּשֶאֲנִי יוֹשֵב לְצִידֵּך מִתְבּוֹנֵן בָּעֲנָנִים
אֲנִי מֵיטִיב לְהִתְבוֹנֵן בָּהֶם-
אַתְּ לֹא עָקַרְתְּ אוֹתִי מִן הַטֶּבַע
אַתְּ שִינִּית אֶת הַטֶּבַע...
הֵטַלְתְּ אֶת הַטֶּבַע לְמַרְגְּלוֹתַי,
כֵּיוָן שֶאַתְּ קיימת אֲנִי מֵיטִיב לִרְאוֹתוֹ, אַף שְהוּא זֵהֶה,
כֵּיוָן שֶאַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי, אֲנִי אוֹהֲבוֹ בְּאוֹתוֹ הָאוֹפֶן, אַךְ יוֹתֵר,
כֵּיוָן שֶאַתְּ בַּחַרְתְּ בִּי לִהְיוֹת שֶלָּךְ וּלְאָהֳבֵךְ ,
עֵינַי מִשְתַּהוֹת זְמַן רַב יוֹתֵר
עַל כֹל הַדְּבָרִים.
אֵינֶנִּי מִתְחָרֵט עַל מַה שְּהָיִיתִי לְפָנִים
כִּי כָּזֶה עוֹדֶנִּי.

פרנדדו פסואה הוא פלא. בחייו הוציא מעט ספרי שירה, וכמה מאות שירים שלו התפרסמו בכתבי עת שהקנו לו תהילה מסוימת, אולם רק לאחר מותו, כאשר נמצאו בעיזבונו למעלה משלושים אלף דפים של פרוזה ושירה, הפך בעיני רבים לגדול המשוררים של פורטוגל. פסואה חיבר את כתביו תחת שמות עט רבים, הטרונימים, כפי שכינה אותם, אשר כולם מאופיינים בפרטים ביוגרפיים וסגנונות כתיבה שונים, לעתים אותן דמויות בדויות מבקרות זו את יצירתו של זו. יצירת הפרוזה המפורסמת ביותר של פרננדו פסואה היא 'ספר האי נחת' שנכתבה תחת ההטרונים ברנרדו סוארש, עוזר למנהל חשבונות לדבריו. הספר, שנמצא בעיזבונו של פסואה, הוא מעין יומן רווי הרהורים ורגשות והוא נפלא ואני ממליץ עליו בחום.

ומה לגבי הספר הזה? - למרות שיעל ואהרוני כנראה לא התחברו אליו, אחרת לא הייתי מוצא אותו בחנות לספרים משומשים - הרי קראתם את השיר מעמוד 83, יש טעם להוסיף עוד משהו?

חג שמח!

35 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שוער הלילה (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
כתבת נהדר
מאד חווייתי. אני מרשה לעצמי לדמיין שיעל ואהרוני נפרדו, בגלל סיבות כאלה או אחרות, וכבר לא היה טעם להחזיק את המלים שפעם חיברו, ואולי הצד שלקח איתו את הספר נפגש איזה יום עם אלישבע ואמר "קחי, אני כבר לא צריך/ה את זה", ואלישבע אמרה "למה, אולי פעם זה...", והצד קטע/ה אותה ואמר/ה, "זה כבר לא שייך", והיא לקחה את הספר, אבל איכשהו ידעה שלא תקח אותו הביתה, שכן עורר בה אי-נוחות, והניחה אותו על איזה ספסל, ומישהו אסף אליו, או אספה, וגם שם היו חיים וגלגולי חיים, ולסוף דברים (זמני) הגיע אליך, וסיפרת, ואני מודה לך על כך מאד.


רגב (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אהבתי, אהבתי את הביקורת שלך. כל כך אנושית ומרגשת ומקסימה. אתה אדם שצריך להכיר. איזה בזבוז עבור רבים מאיתנו...
אורית זיתן (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקירה מיוחדת ומרגשת. גם השיר שבחרת.
יוֹסֵף (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מיוחדת לספר מיוחד. קראתי לפני שנים, ועדיין יש לו פינה חמה בלב.
ומאחר ואני לא מכרתי את הספר שלי לחנות יד שניה במרכז כלל ליד המדרגות הנעות, שמן הסתם סגורה בימים אלו, כמו כל חנויות ספרי היד שניה בירושלים, אני יכול לצטט חלק מהשיר בעמוד 48:
לו יכולתי לנגוס בארץ כולה ולחוש בטעמה/
ולו הארץ היתה נגיסה, הייתי מאושר יותר לרגע.../
אך לא תמיד אני רוצה להיות מאושר/
צריך להתאמלל מפעם לפעם/
בשביל היכולת להיות טבעי.../
הרי לא הכל ימי שמש/
והגשם, כשהוא חסר מאד, מבקשים אותו/
לכן אני לוקח את האומללות עם האושר/
בטבעיות, כמי שאינו תמה/
שיש הרים ומישורים/
ושיש צוקים ועשב.../
אלעד (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אחרי "כל חלומות העולם" יש לי פינה מיוחדת בלב לפסואה.
עוד לא קראתי את "מהחלון הגבוה ביותר", אני מבין שהוא כולל רק את קאיירו (הטרונים מסוים, שמתואר בתור מורה של הטרונימים אחרים של פסואה).
כמו חני לא הרגשתי בנוח לקרוא את ההקדשה האישית לבעלי הספר הקודמים, אפילו שבוויתורם על הספר לא צינזרו את ההקדשה. מקווה שמישהו מהם לא יזהה את עצמו כאן ויובך.
הדוגמה שהבאת יפה, וגם תיאור חוויית הקריאה הכפולה...
אודי (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה :)
חני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
יש לי את "ספר האי נחת" מחכה לנחת רוח שתקפוץ לבקר. השיר נפלא וגם הסקירה כתמיד.

לפעמים בספרים משומשים וההקדשות עליהם אני מרגישה שאין לי זכות להציץ.
כאילו ההקדשה הייתה אמורה להישמר לאדם המיוחד שבשבילו הספר.
Maya Si (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
מאד אהבתי את הסקירה שלך. גרמת לי לרצות לגשת לחנות ספרים משומשת, ולחוות חוויה דומה:)
השיר שציטטת מקסים גם כן. מעניין מה הופיע בעמודים 33, 44 ו48..?
כנראה שאצטרך לגלות בעצמי.
תודה, וחג שמח גם לך אודי.
MishaEla (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
מסכימה. יש לי עותק ישן של פושקין שיש עליו הקדשה אישית שכזו, אם כי לא בכזה פירוט. וזה מאד מרגש. את הספר הזה, של פסואה, יש לי בדיגיטלי, וגם אני ממליצה מאוד על האומן הזה. תודה רבה, אודי. חג שמח ובריאות.
אנוק (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אודי, מקסים כתבת ושיר יפה להביא כאן בחרת. אני לא לגמרי מבינה איך ספרים שכך מספרים שני סיפורים נמסרים/נמכרים, כי גם אם לא מתחברים לספר שהוענק במתנה, איך אפשר להוציא ולמסור ספר כזה שניתן ומוקדש בהקדשה, ועוד בכזו הקדשה.
ובעצם, לא הכול צריך להבין.. :)
חג שמח.
Hill (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת יפיפה תודה לך על זה.
על פסואה שמעתי לא מעט אבל לא הצלחתי להגיע אליו. אחרי המילים שלך, אני חייבת.
תודה וחג שמח.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ