ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 2 באפריל, 2020
ע"י בר
ע"י בר
בימים האחרונים אני עוברת טלטלות במצב הרוח. לא פשוט להיות תקועה בבית כל כך הרבה זמן. הכול הופסק. חדלנו לרדוף, לעשות, לנסות, להגשים...
זה מה שמרגישים כשאין יעד? ככה מרגיש ויתור?
אני לא מכירה את התחושה הזו. מבחינתי החיים הם מירוץ, מרדף. אין מנוחה. ואין מנוס מחוסר המנוחה. הבטלה והשעמום הם האויב הכי גדול שלי. מצד שני- "שמור את חבריך קרובים – ואת אויביך קרובים עוד יותר". החיים הופסקו ובו בעת ממשיכים כאילו כלום.
הספר "בינת השכווי" מתאר את חייו של רופא בכפר קטן המלא בדמויות שונות. הרופא עובר יום יום בכפר בכדי לבצע את תפקידו ולטפל באנשים. הוא מלווה בחברו הטוב פדרו התרנגול והשניים מקיימים שיחות על בסיס יומיומי ומנהלים יחסי אהבה שנאה.
שניהם מייצגים נקודות מבט שונות. התרנגול האופטימי שמפציר שכל יום יותר יפה מקודמו. ואילו הרופא ששקוע בשגרת עבודתו, בנטל החיים ובמשמעותם.
זהו ספר פילוסופי. קשה לתאר במילים על הדף את חווית הקריאה. השפה מאוד גבוהה ופיוטית. שימוש אדיר בדימויים יפיפיים לאורך כל הספר מעניק לקורא תחושה שהוא נשאב לתוך אגדה קטנה.
אין עלילה חזקה או דרמה גדולה המלווה בקונפליקט. זהו ספר על החיים עצמם.
הכתיבה הזכירה לי מאוד את סגנון כתיבתו של צ'כוב המדבר על החיים כשגרה משעממת ואפורה. תיאור חזק ומדויק של תחושת ההחמצה והפספוס שאנו חווים לקראת סוף חיינו. השעמום שעל פניו לא קורה בו כלום אך מתחת לפניי השטח קורה בו כל כך הרבה.
"האם יש לחיים עלילה?" שואל הרופא. שאלה שבאותה מידה היה אפשר לשאול אותה גם על הספר.
לוקח זמן להתחבר לדמויות ולהבין את העולם שנפרש בפנינו.
הכפר הנו כפר נוצרי ובספר קיים כל הזמן העיסוק בשאלות החיים ובתפקידה של הדת בחיינו כדי לענות על שאלות מסוג זה, או לחילופין לא לענות אבל לספק סוג של שלווה.
מצאתי שאני יותר התרנגול. זה שפחות שואל אלא עושה. זה שממשיך ללכת הלאה באופטימיות חרוצה ולראות את הטוב. אחד כזה שלא מביט לאחור אלא הולך קדימה במחשבותיו ורגשותיו. פועל מהיצר.
ואילו בתקופה זו של השבתה אני נלחמת בעצמי שלא להפוך לרופא. לא לשאול יותר מידי שאלות לא ליפול למלכודת הפילוסופיה של החיים.
"החטא הכי גדול הוא להתפלסף באמצע יום כל כך יפה" אומר התרנגול לרופא.
אני אישית מסכימה. ולכן את הספר משתדלת לסיים כמה שיותר מהר ולהמשיך הלאה.
32 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אדמה
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
ביקרות יפה לספר מתיש.
|
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
|
|
|
אָמוֹן
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
נראה מעודד.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
ספר חביב בהחלט.
שפתו בהחלט עשירה, ואפשר לסכמו במילותיו של פדרו האופטימי: "יום יפה יש לנו...יום זה יפה מיום אתמול, ומחר יהיה יום יפה יותר מהיום." |
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
בר טוב לשמור על אופק אופטימי תמיד.
נשמע ספר נפלא וגם הסקירה יפה.
|
|
|
בר
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
רץ- תודה רבה, ברוב בפעמים אכן יש בי מונולוג פנימי משותף לשני צידי המטבע.
אולם הפעם, בתקופה זו. משתדלת להמנע מהצד ה"חופר" שבי. מחשבות ראובן, ואנוק- תודה רבה! סקאוט- תודה על ההמלצות בהחלט אוסיף לרשימה. ולשאלתך אף על פי התרשמותי מהספר הוא קיבל רק שלושה כוכבים ואת זה די הסברתי בפסקה האחרונה. הספר היה לי קצת פילוסופי מידי וכבד והרגשתי שרציתי לסיים אותו מהר. מאמינה שזה קשור לימים המבולבלים שעוברים על כולנו ועל הרצון שלי דווקא לקרוא ספרים מרוממים ואופטימיים. |
|
|
אנוק
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
יפה מאוד
|
|
|
סקאוט
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
ומדוע נתת לו רק שלושה כוכבים? ניכר שהתרשמת ממנו.
|
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת יפה
|
|
|
סקאוט
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
יפה. טרם קראתי את הספר אבל זמנו יגיע, הוא ברשותי.
כל ספריו של דגן מומלצים. בעיקר " השען מסמטת המזלות" וליצני החצר. |
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקירה יפה לספר מקסים. אני אישית פסימי והחיים הולכים מדחי אל דחי.
|
|
|
רץ
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
יופי של ביקורת - אני דווקא היייתי יוצר דיאלוג בין התרנגול לרופא.
|
32 הקוראים שאהבו את הביקורת
