ביקורת ספרותית על המצודה (1986) מאת ארצ'יבלד ג'וזף קרונין
ספר מעולה

---

אנדרו מנסון הוא פרפקציוניסט, המתחבט בכל בעיה כשהוא הופך והופך בה, גם כשהוא כבר משוכנע שהפתרון ניצב לנגד עיניו הוא חוזר ומתלבט תוך הפיכת הקשר עם רעייתו לכמעט בלתי נסבל. מיומנויותיו החברתיות מוגבלות מעצם היותו ממשפחה ענייה ושאיפותיו חסרות דמיון. הוא לא זורם ולא מחליק פינות. רעייתו, לעומת זאת, אף שגם היא מרקע דומה, ניצבת עם שתי הרגליים על הקרקע, יודעת להציב הכל בפרופורציה המתאימה, בעלת השאיפות החברתיות והמקצועיות מבין שניהם וגם הגורם הממתן מבין שניהם.
וכן, אנדרו מנסון הוא רופא צעיר סקוטי, שהחל את דרכו המקצועית דווקא בדרום אנגליה בעיירת כורים. ההתחלה היא של עוזר-רופא, למרות שהרופא לו הוא עוזר עבר שבץ מוחי ואינו מתפקד והוא למעשה הרופא העובד לבד. בעיירת הכורים אין ציוד מתאים, התרופות יותר משהן מועילות, אפילו מזיקות לעיתים. הרופאים האחרים בעיירה לא ראו ספר לימוד שנים וכך אין לו באמת במי להיעזר. רוב החולים רוצים רק אישור מחלה על מחלות שאינן קיימות באמת. הם רוצים לקבל תשלום על בטלה ומנסון, שאינו רואה זאת בעין יפה ולא משום הרמיה, כי אם משום השעמום המקצועי, מתנגד. התוצאה? אובדן חולים לרופאים אחרים, המבינים יותר את המציאות יותר משהם מבינים ברפואה. האובדן הוא גם כספי.
מהר מאוד הוא מוצא עצמו בעיירה אחרת, גדולה יותר ובתנאים נוחים יותר, שם הוא עורך מחקר המתפרסם בעיתון מכובד. גם פה עומד לו לרועץ אופיו החותר לשלמות בעיוורון חברתי, אבל הפרס הוא הפיכתו לרופא תעסוקתי ראשי בלונדון. לכאורה, הכרה בעבודתו ומחקרו. אלא שמדובר בעבודה פקידותית, בטחנות צדק הטוחנות לאט ואינן מתאימות לקצב העבודה הרצחני אליו הורגל כרופא. הוא מבין שמכאן לא תבוא הצלחתו ופרסומו כרופא. יש דרך אחרת וזו לפתוח מרפאה עצמאית. אולי מכאן תבוא הישועה?
המרפאה אכן נפתחת, לא באזור מהודר ויקר. החולים ממעטים לבוא בתחילה, אבל פתאום מתרבים. אלה לא חולים שיכולתם לשלם רבה. העקשנות משתלמת וגם המזל מאיר פנים ומגיעים חולים שארנקם כבד ומחלותיהם קלות, השפעתם על חוגם החברתי גדולה והכסף מתחיל לזרום כך שגם החליפות של הרופא נעשות מהודרות יותר והמכונית נוצצת. הכסף מביא את קללותיו הוא.
בסופו של דבר נשפך דם ומוות נגרם, כמעט שופכים את דמו של אנדרו עצמו ולסצנה מקפיאת דם אנו עדים ממש דף לפני סיום הספר.
קרונין בהחלט יודע לספר סיפור דרמטי, הן בעצמו היה רופא, סופר ומחזאי. לעיתים המעברים מעט חדים בסיפור ומעט דרמטיים, אבל המסרים מועברים היטב: חייהם של הרופאים בבריטניה מאה שנים אחורה לא היו קלים. לפעמים זה הורג.
התרגום של כרמית גיא משובח.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על המצודה (1986)