#
יש ספרים שהם מוצר. הם לא נוצרו כתוצאה מצורך בלתי נשלט לכתוב איזו אמת נשגבה או למצות פוטנציאל כתיבה. הם נוצרו כמוצר שיש לו ביקוש וערך כספי. כל זמן ידוע (תלוי בחריצותו של הסופר) מונפק עוד ספר, מערכת בקרת-איכות דואגת שגם הגירסה החדשה תעמוד בקריטריונים, הלקוחות ממתינים ושמחים לקרוא סיפורים שהפרטים בהם אמנם שונים אבל החוקיות הידועה נשמרת.
זה הספר השלישי של הסופר שאני קוראת (קיבלתי את שלושתם בחבילה לקריאה) והמוצר כבר מוכר לי. בדרכו ובסוגו זה מוצר טוב ולא מחופף. הרקע הכללי הוא עולם התאגידים בארה"ב (כשעוד היו ענקים בשדה-משחק ענק). בדרך כלל יש בו גיבור שמצד אחד מצליח בתחומו ומצד שני קצת נעבך, שהקוראים מבינים לפניו רמזים ואיתותי אזהרה. יש איזו טרגדיה בעברו – בשניים מהספרים זו היתה אשה שמתה. בשלישי זה היה פרידה מאהובה. הוא מנסה להתמודד עם האבל מצד אחד ועם תפקיד תובעני, שידיו קשורות מאחור והמודעות העצמית שלו אפסית. חלק מהנושאים סמויים מעיניו – אם בגלל המגבלות הרגשיות שלו או בגלל שהוא מוקף באנשים שמשחקים משחק מלוכלך. הוא נקלע לצרה והולך ומסתבך בה בלי לדעת על מי כדאי לו לסמוך (בעניין הזה הוא עושה טעויות על ימין ועל שמאל) והפיתרון – גם לקורא – נראה בלתי אפשרי. אבל תסמכו על פיינדר.
שלא יהיה ספק – אני לא רואה שום דבר שלילי בכתיבה "עסקית" מהסוג הזה. כלומר בתנאי שהסופר – כמו פיינדר – עושה מלאכתו נאמנה ומנסה להעניק לקוראיו את מה שהם מעוניינים לקרוא. יכול להיות שהיה עדיף שלא אקרא את השלישי בו התבררה לי המתכונת ומבחינתי העניין מוצה. אבל נראה לי שיש לו חסידים רבים שנהנים לקרוא את מה שהוא מוציא לאור. הוא כותב ספרים מבדרים ופעמים רבות תיאוריו די קרובים למציאות ומאפשרים לקורא איזה מילוט מהמציאות שלו, ממנה הוא נהנה לצאת לחופשה.
בסוגה שלו זה ספר ששווה 4 כוכבים. מי שאוהב את כתיבתו כדאי שימהל בספרים אחרים כי אפשר שהוא יימאס למרות טוויית הסיפור הכתיבה הטובה. זה בכל אופן מה שקרה לי.
0


















