ביקורת ספרותית על פרש תורכי ונערה מאת שירן גבאי דמרי

---

הספר הזה הוא ספר הביכורים של שירן גבאי דמרי. הדבר אינו ניכר באשר כושרה הטבעי לגלגל סיפור מופלא והסיפור מסתפר כאילו מעצמו. העברית שלה משובחת וטבעית, אין שגיאות מביכות ואף לא מביכות. הכל טבעי וזורם.
1945 היא השנה בה הצליחו לצאת כמאה יהודים באניה מאיזמיר שבתורכיה, כמעשה נדבנות של עשיר שהתאלמן מאשתו וביקש להנציח אותה במפעל עליה זה. שתיים מהמשפחות היו מקורבות בנישואין בעברן ובדור השלישי שבו הנכדים והתאחדו בנישואין.
כברבות מהעליות לפניה, גם עליה זו התאפיינה במעברות, פחונים, אוהלים ומחנות מעבר. הקשיים הם קשיים רגילים של מהגרים, אבל נדמה כאילו עליה זו התאפיינה בהסתגלות גדולה מעליות אחרות, בטח בהשוואה לסיפוריו של אלי עמיר והעליה מעירק. כך או כך, מדבריה של גבאי דמרי, נדמה שפרט לקשיים רגילים, הכל זורם. דרמה קטנה נרשמה סמוך לסיום הספר כשאחד מבני המשפחה לוקה במחלה שהפילה קורבנות רבים באותה עת בישראל. דווקא דרמה קטנה זו לעת סיום הספר וההחלצות מאותה מחלה נוראית, מראים את חולשתו הגדולה של הספר: הכל זורם על מי מנוחות ונדמה שהעליה התורכית היא עליה מופלאה, ששום קושי לא גדול עליה. אין חיה כזו כמובן, ואם שירן גבאי דמרי ניסתה לספר משהו, יכולתה הסיפורית פספסה ויצרה ספר די פרווה שכגודל כתיבתו המשובחת, כך הוא נופל בפח השאלה הגורלית: נו, זה הכל?
אם אצל כותבים אחרים הספר הזה היה סותם את הגולל על המשך קריאת ספרים נוספים, אצל שירן גבאי דברי דווקא קיימת סקרנות לספריה הבאים.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על פרש תורכי ונערה