ביקורת ספרותית על חשומה מאת סיגל אביטן
ספר בסדר

---

"חשומה"- מונח שמובנו הקרוב ביותר –מה יגידו. בושה. כבוד.
שלוש חברות טובות-עטרה (המספרת-קרובה לדמות המחברת במציאות),נצר למשפחה מרוקאית חמה מאזור הנגב וכעת תל אביבית גרושה ('עם כל המשתמע מזה'), אם אוהבת לשלושת ילדיה, צמודה לפסיכולוגית ובעלת עסק יחצ"ני הצובר הפסדים בגלל התנהלותה הבזבזנית. אינה מוכנה להתפשר בניגוד לעצת רואה החשבון ורצונה להיות בשליטה- ומנסה להצילו באמצעות מיזם חדש; לוטם ודמסקי (רונית אמסטרדמסקי אבל למי יש כוח לבטא שם משפחה מרובה אותיות) המכנה את עטרה 'בובה' שגם הן מצליחות בדרכן.
עלילת הספר היא על החברות ביניהן והקריירה, חופשות ובילויים משותפים, גברים הנכנסים ויוצאים מחייהן, הקשר של עטרה לילדיה הצעירים והקשר המיוחד להוריה המסורתיים והשמרנים בעלי מנטליות הדור הישן עם ערכי כבוד שהנחילו לילדיהם. שיחותיה עם סנדרה הפסיכולוגית ממוצא פולני. נסיונות להציל את העסק מקריסה -למכור אותו למי שיקח על עצמו את החובות וכאן העניין מסתבך בכל מיני קומבינות הכוללות תת אלוף במיל' -טיפוס מפוקפק-שלא ממש ירדתי לעומקן.
בסיום- צער וגילוי מפתיע על דמסקי הקשור לכבוד המשפחה. בלי ספויילר.
לא מדהים. נחמד וסביר למדי ולא מֵעֵבֵר, מתובל במינון מסויים של חכמת חיים והומור כמו בנושא הפוליאמורה העולה בינה ללוטם-"המצאה של גברים הרוצים לבגוד ועדיין לקבל כביסה נקייה". עטרה נזכרת במקרה מהעבר הממחיש את 'מה יגידו'- נערה שאבדה נמצאה מעולפת רבע שעה מביתה והתברר שנסעה הביתה באוטובוס, השבת עמדה להיכנס וכדי שלא לחלל אותה ירדה והחלה לצעוד הביתה ושנים תוהה עטרה מי טיפש יותר-אלוהים שסופר לנו דקות או נערה שחששה לבייש את משפחתה על חילול שבת עד סיכון חייה. חשומה.
קטע שאהבתי, שיחה בינה לשכנתה של הוריה-
"סולי, אני בהריון"
"בזעא'ת" (שיהיה/אפשר לחשוב)
"קניתי בית"
"בזעא'ת"
"אני פותחת עוד חברה"
"בזעא'ת"
"אני בקריסה כלכלית"
"בזעא'ת"
"אני מתגרשת"
"השתגעת!!?? מי ירצה אותך עם שני ילדים ובהריון?? "

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על חשומה