ספר מקסים שנהניתי ממנו מאוד.

אני אוהבת ספרים עתירי מידע על תרבויות שונות ומרוחקות שגורמות לי לצימאון וקריאה נוספת. הספר הזה גרר אותי לקריאה נוספת על התקופה ההיסטורית, המאורעות, התרבות, המסורת, ההווי של האנשים, הצבעים, האוכל, הריחות, התבלינים, האמונות ועוד.

"סודה של מספרת הסיפורים" מוכיח שלא תמיד נסובים סביב מה שרוצים להיות, אלא סביב מה שיכולנו להיות!

השחקניות הראשיות: ג'איה ואמישה – נכדה וסבתה.

ג'איה אמריקאית בת יחידה להוריה, שהיגרו מהודו לארצות-הברית. היא עיתונאית שאוהבת את המילה הכתובה, וסירבה להמשיך את המורשת של אביה הרופא. נשואה לפטריק-עו"ד שותף במשרד עורכי דין גדול בניו-יורק. שניהם הכירו בקולג', נשואים שמונה שנים. אבל משהו חסר... הבית ריק...

למרות כל טיפולי הפוריות, ג'איה ופטריק לא מצליחים להרחיב את המשפחה. כל ההפלות מסתיימות בהפלות טבעיות, ומהפלה להפלה הסדק בין ג'איה ופטריק התרחב. לאחר ההפלה השלישית, פטריק מרים ידיים ועוזב את הבית.

ביקור של ג'איה בבית הוריה, חושף מכתב שהאם קיבלה מאחיה, בו הוא מודיע לה שאביה מבקש ממנה, להגיע להודו ולפגוש אותו, לפני שהוא עוזב את עולם החיים.

האם מסרבת לפגוש את אביה בערוב ימיו. ג'איה בחושיה העיתונאים חשה שיש כאן "משהו". סירובה של האם, הסודות המשפחתיים שלוטים בערפל, והתנגדותה של האם לביקור הסב בהודו, גורמים לג'איה להרים גבה ועוגן ישירות לסבא הגוסס בהודו.

כשג'איה מגיעה לבית אמה בהודו, את פניה מקבל המשרת הקשיש – ראווי. הוא מבשר לה שהיא איחרה ביומיים והסב נפטר.

מכאן ואילך, נפרסת "תיבת הסודות" וראווי מספר לג'איה על אמישה – הסבתא ואם אימה. על אמישה תקראו בעצמכם. אני רק יכולה להבטיח לכם שאמישה היתה אישה מיוחדת, חרוצה, חכמה שחלמה ללמוד אנגלית ולכתוב סיפורים. פה תקבל ג'איה תשובות לשאלות, מדוע נותק הקשר עם אבי אמה, ומה הסוד הנורא שאופף את הסבתא אמישה.

תוך כדי הסיפור המסופר על ידי ראווי, ג'איה מתמכרת למסורת ההודית, למנהגים, האוכל, הריחות, והמראות המיוחדים של הודו. בפני ג'איה נחשפת תרבות מרתקת על אבותיה, והגורמים ליחסים הקרירים שיש לה עם אימה.

אמישה הייתה "אישה כלואה". היא שאפה לקדמה ולפריצת גבולות, אך נולדה בתקופה חשוכה. זו תקופה שיחסי הגומלין בין נשים לגברים בלמו אותה. הגברים עבדו, פרנסו, שלטו והם אלה שהחליטו עבור האישה שאיתם ומשפחתם.

מפרה ומעניין לקרוא על התקופה, שהבריטים שלטו בהודו מאז 1876, ועל היחסים בין ההודים המקומיים לחיילים הבריטים.

הבדלי המעמדות בהודו הם תורה בפני עצמה-הקאסטה. זהו מעמד שאדם נולד לתוכו, ואי אפשר להשתחרר ממנו. המעמד כולל: כוהנים, ברהמינים, לוחמים, סוחרים, פועלים וכד. מלבד המעמדות הללו, מצורף מעמד "הטמאים" שהם מלקטי הזבל והיחס אליהם משפיל.

השיוך לקאסטה מסוימת מחייב דפוסי התנהגות. לדוגמא קאסטות מסוימות אוסרות על אכילת מאכלים, או מגע גופני עם קאסטות אחרות. כך היה גם ראווי "טמא", ונחשב לנחות ולא ראווי בעיניהם של המעמד הגבוה.

אמישה לא קיבלה את דפוס ההתנהגות של הקאסטות, ובניגוד לכללים אספה את ראווי לביתה. היא העניקה לו משרה ובית חם. לדעתה של אמישה כל בני האדם שווים, ללא קשר למוצאם וצבע עורם.

כל העלילה נעה בין ג'איה בהווה, לבין אמישה באמצע המאה הקודמת. רק לקראת סוף הספר מצטרף גם קולו של ראווי, בגוף שלישי עבר.

הכתיבה של סג'אל מרתקת, וממוקדת בדמויות הראשיות. ניתן להבחין שגם בוצעה עבודת תרגום איכותית.

ב"סודה של מספרת הסיפורים" תמצאו תובנות רבות ובעיקר חשיפה לתרבות שונה.

לסיכום: אני מאוד אהבתי. ספר מלמד ומקסים עם סיפור נפלא על עוצמה, נאמנות, סודות, חמלה, קבלת השונה ובעיקר מערכות היחסים במשפחה של אז והיום.

אני נותרתי עם השאלה: איך ג'איה תפעל אחרי שלמדה על סבתא אמישה וסבא דיפק.

בנוסף, אני משתוקקת לדעת אם הסופרת מתכננת לכתוב המשך לספר, או שהיא כבר כותבת... הסוף הותיר אותי עם כמיהה לעוד... ויתכן שזה מה יקרה למי שיקרא את הספר הנהדר הזה.

ממליצה בחום.

לי יניני

הוצאת אריה ניר, פרוזה-תרגום, מאנגלית: תמי לימון, 429 עמודים, 2019

ספר מקסים שנהניתי ממנו מאוד.

אני אוהבת ספרים עתירי מידע על תרבויות שונות ומרוחקות שגורמות לי לצימאון וקריאה נוספת. הספר הזה גרר אותי לקריאה נוספת על התקופה ההיסטורית, המאורעות, התרבות, המסורת, ההווי של האנשים, הצבעים, האוכל, הריחות, התבלינים, האמונות ועוד.

"סודה של מספרת הסיפורים" מוכיח שלא תמיד נסובים סביב מה שרוצים להיות, אלא סביב מה שיכולנו להיות!

השחקניות הראשיות: ג'איה ואמישה – נכדה וסבתה.

ג'איה אמריקאית בת יחידה להוריה, שהיגרו מהודו לארצות-הברית. היא עיתונאית שאוהבת את המילה הכתובה, וסירבה להמשיך את המורשת של אביה הרופא. נשואה לפטריק-עו"ד שותף במשרד עורכי דין גדול בניו-יורק. שניהם הכירו בקולג', נשואים שמונה שנים. אבל משהו חסר... הבית ריק...

למרות כל טיפולי הפוריות, ג'איה ופטריק לא מצליחים להרחיב את המשפחה. כל ההפלות מסתיימות בהפלות טבעיות, ומהפלה להפלה הסדק בין ג'איה ופטריק התרחב. לאחר ההפלה השלישית, פטריק מרים ידיים ועוזב את הבית.

ביקור של ג'איה בבית הוריה, חושף מכתב שהאם קיבלה מאחיה, בו הוא מודיע לה שאביה מבקש ממנה, להגיע להודו ולפגוש אותו, לפני שהוא עוזב את עולם החיים.

האם מסרבת לפגוש את אביה בערוב ימיו. ג'איה בחושיה העיתונאים חשה שיש כאן "משהו". סירובה של האם, הסודות המשפחתיים שלוטים בערפל, והתנגדותה של האם לביקור הסב בהודו, גורמים לג'איה להרים גבה ועוגן ישירות לסבא הגוסס בהודו.

כשג'איה מגיעה לבית אמה בהודו, את פניה מקבל המשרת הקשיש – ראווי. הוא מבשר לה שהיא איחרה ביומיים והסב נפטר.

מכאן ואילך, נפרסת "תיבת הסודות" וראווי מספר לג'איה על אמישה – הסבתא ואם אימה. על אמישה תקראו בעצמכם. אני רק יכולה להבטיח לכם שאמישה היתה אישה מיוחדת, חרוצה, חכמה שחלמה ללמוד אנגלית ולכתוב סיפורים. פה תקבל ג'איה תשובות לשאלות, מדוע נותק הקשר עם אבי אמה, ומה הסוד הנורא שאופף את הסבתא אמישה.

תוך כדי הסיפור המסופר על ידי ראווי, ג'איה מתמכרת למסורת ההודית, למנהגים, האוכל, הריחות, והמראות המיוחדים של הודו. בפני ג'איה נחשפת תרבות מרתקת על אבותיה, והגורמים ליחסים הקרירים שיש לה עם אימה.

אמישה הייתה "אישה כלואה". היא שאפה לקדמה ולפריצת גבולות, אך נולדה בתקופה חשוכה. זו תקופה שיחסי הגומלין בין נשים לגברים בלמו אותה. הגברים עבדו, פרנסו, שלטו והם אלה שהחליטו עבור האישה שאיתם ומשפחתם.

מפרה ומעניין לקרוא על התקופה, שהבריטים שלטו בהודו מאז 1876, ועל היחסים בין ההודים המקומיים לחיילים הבריטים.

הבדלי המעמדות בהודו הם תורה בפני עצמה-הקאסטה. זהו מעמד שאדם נולד לתוכו, ואי אפשר להשתחרר ממנו. המעמד כולל: כוהנים, ברהמינים, לוחמים, סוחרים, פועלים וכד. מלבד המעמדות הללו, מצורף מעמד "הטמאים" שהם מלקטי הזבל והיחס אליהם משפיל.

השיוך לקאסטה מסוימת מחייב דפוסי התנהגות. לדוגמא קאסטות מסוימות אוסרות על אכילת מאכלים, או מגע גופני עם קאסטות אחרות. כך היה גם ראווי "טמא", ונחשב לנחות ולא ראווי בעיניהם של המעמד הגבוה.

אמישה לא קיבלה את דפוס ההתנהגות של הקאסטות, ובניגוד לכללים אספה את ראווי לביתה. היא העניקה לו משרה ובית חם. לדעתה של אמישה כל בני האדם שווים, ללא קשר למוצאם וצבע עורם.

כל העלילה נעה בין ג'איה בהווה, לבין אמישה באמצע המאה הקודמת. רק לקראת סוף הספר מצטרף גם קולו של ראווי, בגוף שלישי עבר.

הכתיבה של סג'אל מרתקת, וממוקדת בדמויות הראשיות. ניתן להבחין שגם בוצעה עבודת תרגום איכותית.

ב"סודה של מספרת הסיפורים" תמצאו תובנות רבות ובעיקר חשיפה לתרבות שונה.

לסיכום: אני מאוד אהבתי. ספר מלמד ומקסים עם סיפור נפלא על עוצמה, נאמנות, סודות, חמלה, קבלת השונה ובעיקר מערכות היחסים במשפחה של אז והיום.

אני נותרתי עם השאלה: איך ג'איה תפעל אחרי שלמדה על סבתא אמישה וסבא דיפק.

בנוסף, אני משתוקקת לדעת אם הסופרת מתכננת לכתוב המשך לספר, או שהיא כבר כותבת... הסוף הותיר אותי עם כמיהה לעוד... ויתכן שזה מה יקרה למי שיקרא את הספר הנהדר הזה.

ממליצה בחום.

לי יניני

הוצאת אריה ניר, פרוזה-תרגום, מאנגלית: תמי לימון, 429 עמודים, 2019