יפה ונוגע.
שתי תקופות חיים, מקומות ועולמות שונים. אמישה ההודית בשנות השלושים-ארבעים במאה הקודמת ונכדתה ג'איה שנולדה וגדלה בארצות הברית וסיפורה מובא בתחילת המאה הנוכחית.
ג'איה שתקוותה להיות אם נכזבה לאחר הפלות שוברות לב ומשבר ביחסיה עם בעלה מחליטה לבקר בהודו את סבה הגוסס הזר לה, אביה של אמה לנה שיחסה לבתה קריר. היא יודעת מעט על משפחתה שנותרה בהודו או עזבה אותה. בהודו היא פוגשת את ראווי הקשיש ששירת בנאמנות את משפחתה עשורים והוקיר את אמישה שנהגה בו בהגינות למרות מעמדו הנחות כטמא. ג'איה סקרנית גם כעיתונאית לגלות מה שמעולם לא ידעה מהוריה. עם ראווי אליו היא נקשרת היא יוצאת למסע בעבר ונחשפת למי היתה סבתה- כותבת סיפורים מוכשרת שלא השלימה עם מעמדה בהודו של אז- שפחה בת חמש עשרה לבעלה ומשפחתו. אשה בעלת תעצומות נפש שדרך קצין בריטי צעיר (תקופת שלטון הבריטים בהודו) - סטיבן, אליו נקשרה באהבת אמת- למדה לכתוב באנגלית וזכתה ללמד נערים ונערות צעירים מעט ממנה בדרכה המקורית- לכתוב. להעלות על הנייר את סיפוריהם, הרהוריהם ושאיפותיהם.
בין תלמידותיה נמנית נימה הנקלעת למשבר נורא ונוקטת בצעד של יאוש מתוך אומללותה.
ג'איה מתוודעת לילדיו, נכדיו וניניו של ראווי ונדהמת לגלות עולם השונה כל כך משלה במרחק כמה שעות טיסה.
היא נחשפת לסודות משפחתיים מפתיעים ומטלטלים, מתוודעת לילדותה הקשה של אמה לאחר מות סבתה ומבינה מניין נובעת קרירותה. מגלה דרך ראווי מהם אהבת אמת, ייסורים, החלטות קורעות לב והקרבה ולומדת להעריך את החירויות המובנות לה מאליהן במערב. בסוף הסיפור של ראווי היא זוכה להפתעה ומקבלת החלטה אצילית למענו.
הקורא נחשף להודו האמיתית של אז והיום- העוני והזוהמה, הבתים הדלים, גללים ואשפה ברחובות וילדים-קבצנים בצד מקדשי פאר. מציאות עגומה של נערות ששודכו על ידי הוריהן לגבר ללא זכות ערעור או בחירה, לעתים תמורת שק אורז. שיהפכו למשרתות לבעליהן ויידרשו לפנות לחמות כ'אמא' ולציית לה תוך ניתוק הקשר עם משפחתן הגרעינית. אמהות בנות עשרה. חייהם הנוראים של הטמאים מחוץ לקאסטות הנחשבים מוקצים ואסורים למגע, עלולים לדמם למוות אם ייפצעו שכן אף רופא לא יסתכן במגע עם דמם. הודו של צפיפות, צחנה, עליבות ואמונות טפלות אך גם שמחת חיים, אהבה וטוב לב.
מסופר בפשטות מלבבת ונוגע ללב. כתיבה קולחת וקל להתחבר.

ספר מקסים שנהניתי ממנו מאוד.

אני אוהבת ספרים עתירי מידע על תרבויות שונות ומרוחקות שגורמות לי לצימאון וקריאה נוספת. הספר הזה גרר אותי לקריאה נוספת על התקופה ההיסטורית, המאורעות, התרבות, המסורת, ההווי של האנשים, הצבעים, האוכל, הריחות, התבלינים, האמונות ועוד.

"סודה של מספרת הסיפורים" מוכיח שלא תמיד נסובים סביב מה שרוצים להיות, אלא סביב מה שיכולנו להיות!

השחקניות הראשיות: ג'איה ואמישה – נכדה וסבתה.

ג'איה אמריקאית בת יחידה להוריה, שהיגרו מהודו לארצות-הברית. היא עיתונאית שאוהבת את המילה הכתובה, וסירבה להמשיך את המורשת של אביה הרופא. נשואה לפטריק-עו"ד שותף במשרד עורכי דין גדול בניו-יורק. שניהם הכירו בקולג', נשואים שמונה שנים. אבל משהו חסר... הבית ריק...

למרות כל טיפולי הפוריות, ג'איה ופטריק לא מצליחים להרחיב את המשפחה. כל ההפלות מסתיימות בהפלות טבעיות, ומהפלה להפלה הסדק בין ג'איה ופטריק התרחב. לאחר ההפלה השלישית, פטריק מרים ידיים ועוזב את הבית.

ביקור של ג'איה בבית הוריה, חושף מכתב שהאם קיבלה מאחיה, בו הוא מודיע לה שאביה מבקש ממנה, להגיע להודו ולפגוש אותו, לפני שהוא עוזב את עולם החיים.

האם מסרבת לפגוש את אביה בערוב ימיו. ג'איה בחושיה העיתונאים חשה שיש כאן "משהו". סירובה של האם, הסודות המשפחתיים שלוטים בערפל, והתנגדותה של האם לביקור הסב בהודו, גורמים לג'איה להרים גבה ועוגן ישירות לסבא הגוסס בהודו.

כשג'איה מגיעה לבית אמה בהודו, את פניה מקבל המשרת הקשיש – ראווי. הוא מבשר לה שהיא איחרה ביומיים והסב נפטר.

מכאן ואילך, נפרסת "תיבת הסודות" וראווי מספר לג'איה על אמישה – הסבתא ואם אימה. על אמישה תקראו בעצמכם. אני רק יכולה להבטיח לכם שאמישה היתה אישה מיוחדת, חרוצה, חכמה שחלמה ללמוד אנגלית ולכתוב סיפורים. פה תקבל ג'איה תשובות לשאלות, מדוע נותק הקשר עם אבי אמה, ומה הסוד הנורא שאופף את הסבתא אמישה.

תוך כדי הסיפור המסופר על ידי ראווי, ג'איה מתמכרת למסורת ההודית, למנהגים, האוכל, הריחות, והמראות המיוחדים של הודו. בפני ג'איה נחשפת תרבות מרתקת על אבותיה, והגורמים ליחסים הקרירים שיש לה עם אימה.

אמישה הייתה "אישה כלואה". היא שאפה לקדמה ולפריצת גבולות, אך נולדה בתקופה חשוכה. זו תקופה שיחסי הגומלין בין נשים לגברים בלמו אותה. הגברים עבדו, פרנסו, שלטו והם אלה שהחליטו עבור האישה שאיתם ומשפחתם.

מפרה ומעניין לקרוא על התקופה, שהבריטים שלטו בהודו מאז 1876, ועל היחסים בין ההודים המקומיים לחיילים הבריטים.

הבדלי המעמדות בהודו הם תורה בפני עצמה-הקאסטה. זהו מעמד שאדם נולד לתוכו, ואי אפשר להשתחרר ממנו. המעמד כולל: כוהנים, ברהמינים, לוחמים, סוחרים, פועלים וכד. מלבד המעמדות הללו, מצורף מעמד "הטמאים" שהם מלקטי הזבל והיחס אליהם משפיל.

השיוך לקאסטה מסוימת מחייב דפוסי התנהגות. לדוגמא קאסטות מסוימות אוסרות על אכילת מאכלים, או מגע גופני עם קאסטות אחרות. כך היה גם ראווי "טמא", ונחשב לנחות ולא ראווי בעיניהם של המעמד הגבוה.

אמישה לא קיבלה את דפוס ההתנהגות של הקאסטות, ובניגוד לכללים אספה את ראווי לביתה. היא העניקה לו משרה ובית חם. לדעתה של אמישה כל בני האדם שווים, ללא קשר למוצאם וצבע עורם.

כל העלילה נעה בין ג'איה בהווה, לבין אמישה באמצע המאה הקודמת. רק לקראת סוף הספר מצטרף גם קולו של ראווי, בגוף שלישי עבר.

הכתיבה של סג'אל מרתקת, וממוקדת בדמויות הראשיות. ניתן להבחין שגם בוצעה עבודת תרגום איכותית.

ב"סודה של מספרת הסיפורים" תמצאו תובנות רבות ובעיקר חשיפה לתרבות שונה.

לסיכום: אני מאוד אהבתי. ספר מלמד ומקסים עם סיפור נפלא על עוצמה, נאמנות, סודות, חמלה, קבלת השונה ובעיקר מערכות היחסים במשפחה של אז והיום.

אני נותרתי עם השאלה: איך ג'איה תפעל אחרי שלמדה על סבתא אמישה וסבא דיפק.

בנוסף, אני משתוקקת לדעת אם הסופרת מתכננת לכתוב המשך לספר, או שהיא כבר כותבת... הסוף הותיר אותי עם כמיהה לעוד... ויתכן שזה מה יקרה למי שיקרא את הספר הנהדר הזה.

ממליצה בחום.

לי יניני

הוצאת אריה ניר, פרוזה-תרגום, מאנגלית: תמי לימון, 429 עמודים, 2019

עבר והווה נפגשים בספר הנחמד הזה שנקרא אצלי בנשימה אחת.
אולי נחמד זו לא מילה מספיק טובה. המילים מיוחד או נהדר יעשו יותר חסד לספר המקסים הזה. (האמת שגם מקסים נשמע לי טוב יותר מנחמד..)

אישה אמריקאית נשואה וצעירה מייחלת ללדת ילדים בכל ליבה. אך החיים מתכננים לה אחרת כשהיא מפילה בפעם השלישית את עוברה.
האישה שוקעת בקהות חושים ולא משתפת את הסובבים אותה ברגשותיה.
בעלה, שכבר לא יכול להתמודד איתה יותר אומר לה שאולי הגיעה העת להיפרד.
שבורת לב, האישה מחליטה לטוס להודו ולברוח מהצרות.
מטרת נסיעתה מוגדרת מראש, והיא לבקר את סבה ההודי שמעולם לא הכירה, שמשפחתה קיבלה מכתב שהוא חולה מאוד.
בהודו היא מתוודעת למשרת זקן שהכיר את משפחתה, והוא מספר לה סיפור על הסבתא שלה, שגם אותה מעולם לא זכתה להכיר.
הסיפור על הסבתא מעניין מאוד, ומשפיע באופן ישיר על משפחתה כיום, מבלי שידעה זאת.

למרות שהספר די צפוי, ואפשר לנחש את 'הסוד המשפחתי' עוד לפני שקוראים רבע מהספר, מאוד נהניתי במהלך הקריאה, וסוד הקסם האמיתי של הספר הוא תיאור התרבות ההודית המרהיבה, האנשים הטובים, וסיפורי האהבה המופלאים בניחוח של שלווה ורוגע, שקשה שלא להישאב אליהם בסקרנות ובהנאה.

(4.5 כוכבים)

זה סיפור מסע, אל עבר משפחתי חוצה יבשות, שפה ותרבות.
יש בו מתיקות שדומה למגוון ספרים שכבר קראנו, טיפות דרמה בהתהוות מתמדת (לרוב מיותרת) וככלל, הוא מריח קצת כמו ספרים רגשניים מבית היוצר של אליסון ריצ'מן, קריסטין הרמל ושלל ספרי 'אשתו של...', למיניהם. אחרי הכל "סודה של..." זה לא רחוק ובהחלט לא רב מעוף.

מה היה לנו?
כחלק מעיסוק בעבר, הסיפור מוגש בשתי תקופות. אחת של ימינו והשנייה של תחילת המאה הקודמת. הדמויות לא מאוזנות ובין חלקי הסיפור היו כאלה שהעדפתי לקרוא וכאלה שהשתדלתי ככל יכולתי לדלג מעליהן, כמו מתעמלת קרקע מוכשרת במיוחד.
אותה תחושה לא מאוזנת, גרמה לי לאהוב/לא לאהוב את הספר הזה ולתייג אותו לרוב בגזרת ה'ספר-בסדר' ולא מעבר.

באגף הקשקשת המצויה, נמצא מגוון משפטים שתואמים ספרי עזרה עצמית, מהזן היורד. כאלה שמציינים את כל מה שכבר ידענו.

"... לא תמיד החיים נסובים סביב מה שרוצים להיות, לעתים הם נסובים סביב מה שיכולים להיות."

"החיים הן פאזל העשוי חלקים שנדמה שתמיד מעצבים את עצמם מחדש כדי לשנות את התמונה."

"העיוולת מעמעת את הדעת. אולם לאלה שחשכת נפשם נרדפת על ידי האור, נגלית האמת כשהיא זוהרת וטהורת ברק. כאילו שמש של חוכמה עולה כדי להפיץ את קרני השחר".

ועוד רבים וטובים שמשולבים בהרבה מידע תרבותי-הודי, שלפעמים קשה להפריד בינו ובין אותה 'קשקשת סיפורית-תאורית', בה מתמחה 'סודה של מספרת הסיפורים'.
בתוספת האכלת-יד, שמתבטאת בצורך להסביר דברים שכבר ידענו, הספר הזה מגרד מבחינתי את מדפי ה'לא הכרחי'.

פה גדוווול
ככלל, הספר הזה מספק תחושה כאילו מישהו החליט להעלות על נס את התרבות ההינדית ואז ישב לחשוב איך יוכל להכניס כמה שיותר ממנv (הרבה מאוד ממנה), תחת כותרת סיפורית מושכת למחצה. כך זכינו בהסברים תרבותיים שרובם לא שייכים ולא תורמים לסיפור שלפנינו.
לדוגמה, כשמישהו ממהר בעיצומה של דרמה משפחתית, משפט בסגנון "ראווי התקלח במקלחות הציבוריות שהוא ומשפחתו חלקו עם משפחות אחרות. הוא השתמש באותו סבון כדי לרחוץ אץ גופו ואת שערו מזוהמת העבודה", מספק, כמובן, מידע שיכולתי לחיות בלעדיו וכך גם הסיפור שעל הפרק.

ושלא תבינו לא נכון, אין לי דבר נגד התרבות ההינדית או כלפי כל תרבות אחרת. אבל כשהסיפור מרגיש לעיתים כמו פיטום אווזים נוסח הגנגס (או כל פינה/פנינה גאוגרפית/תרבותית אחרת שתרצו), אני מתקשה לפתוח את הפה ולבלוע גם.

מדד שטויות נמוך
מדד השטויות כאן נמוך ומסתכם, ככל הנראה, במספר נפילות תרגומיות.

"אני שומעת אותה דומעת", משפט שלוקה בבעיה לוגית קלה.

" 'איך הוא מת?' אני שואלת לבסוף. אני לא מתאבלת על איש שמעולם לא הכרתי, אך בגלל שורת האובדנים הארוכה שחוויתי, אני מרגישה שזה לא הוגן שאחווה עוד אחד." שוב, לוגיקה בעייתית.

"אני אוחזת בענבל בגודל אגרוף התלוי מהחבל ומכה בו בצדו של הפעמון." יש כאן בעיה בתיאור הפעולה, אבל אולי בעיה חמורה יותר בעצם העובדה שמישהו כתב/תרגם את תיאור הפעולה כפי שמופיע כאן. 'הרמתי את ידי וצילצלתי בפעמון', היה מספיק בהחלט ותואם באותה מידה.

'סודה של מספרת הסיפורים', סיפק עוד מספר שכאלה, אבל הם לא רבים ורובם לא פוגם בשטף הקריאה. סבתא שלי בטח הייתה אומרת על זה "נו, שויין!".

אוי למתיקות הסוף
גם הסוף לוקה כאן בחוסר התאמה סיפורי, כשהוא רווי סוכר כאילו מזגו לתוכו ספל סירופ דביק במיוחד.
הכל מסתדר, כולם מוצאים את ברכתם והדורות הבאים יוצאים מהאגדה המשפחתית ללא פגע, או עם פגיעות קלות בכנף בלבד. בבחינת 'נגבו קלות את העיניים וצאו לדרך חדשה'.

היאוש, מבחינתי, גבר כשכבר באמצע הסיפור ניתן היה להבין מהו סודה של 'מספרת הסיפורים' ולאן הוא יוביל אותה ואת בני ביתה.

קריאה רק לשם בדיקה האם צדקתי, היא מהסיבות הפחות מועדפות עלי לקריאה.
הפעם זה קרה.

לסקירות נוספות https://misskipod.blogspot.com/

איזה ספר מקסים! נהניתי מכל רגע וממש לא יכולתי להניח מהיד עד לסיום המרגש.
סיפור על אישה אמיצה שנאלצה להיאבק בין רצונותיה והליכה אחר תחושות לבה לבין נאמנות למשפחתה ולמה שמצופה ממנה בתור אשת איש ואם לילדים בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים בהודו.
הספר מעורר הרבה מחשבות על החיים, על הגורל, על החלטות, על הזכות לאהוב, על נאמנות, על התמודדות עם אובדן, על נחישות ואומץ ללכת עם האמת שלנו והוא מסתיים עם חיוך שטומן בתוכו המון תקווה לעתיד הצפוי.
ספר מרגש, מעניין וזורם. ספר שיישאר איתי עוד הרבה זמן. ממליצה בחום!
ג'אנה היא עיתונאית שגרה בניו יורק. היא עברה הפלה בפעם השלישית וכתוצאה מכל מה שכרוך בהתמודדות עם האובדן ושברון הלב, התרחקה לאט לאט מבעלה ונישואיה התפרקו.
יום אחד מגיע מכתב מהודו לאמה של ג'איה שאביה, סבה של ג'איה, גוסס. אמה מתעלמת מהמכתב ולא מוכנה לנסוע אליו אבל ג'איה רואה בכך הזדמנות להתנתק קצת ועל הדרך אולי לגלות פרטים על עברה המסתורי של אמה ומשפחתה והיא מחליטה לטוס בעצמה להודו.
ג'איה רואה בכך הזדמנות לגלות את הסיבות לכך שאימה התנהגה אליה בקרירות כל חייה. היא דאגה לה ואהבה אותה אך ללא כל גילויי חיבה. אמה מעולם לא סיפרה לה על עברה, על הוריה, שאותם ג'איה מעולם לא פגשה.
כשג'איה מגיעה להודו היא מגלה שסבה כבר נפטר. ראווי, המשרת המסור שלו, מקבל את פניה ומחליט לספר לה את סיפורה המרגש והסודי של סבתה. מסתבר שראווי היה החבר הכי טוב של סבתה ואיש סודה למרות שהיה ממעמד שנחשב נחות מאד בהודו שנקרא מעמד "הטמאים".
ג'איה מגלה לאט לאט את סיפורה של סבתה האמיצה מספרת הסיפורים, את הכוח הרב שהיה לה ואת מאבקה ונחישותה לממש את רצונותיה בתקופה שבה ציפו מנשים להיות בבית ולגדל ילדים.
ג'איה לומדת על עברה של משפחתה, על סבתה ועל אמה ועל הדרך נסחפת לתרבותה וניחוחותיה המשכרים של הודו.

מדוע אימה של ג'איה לא בקשר עם אביה, סבה של ג'איה? מה הסוד הגדול שסבתה הסתירה? מדוע נפטרה סבתה ואיך? מה יעלה בגורל נישואיה של ג'איה? עם איזה תובנות ג'איה תחזור?
תקראו ותגלו!
סיפור על כוחה של האהבה, על סודות, על נאמנות יוצאת דופן ועל חברות ראויה להערצה, על הקרבה, על אומץ ועל מימוש עצמי.
אסיים בכמה ציטוטים שנגעו ליבי ושיש להם מסר חשוב לחיים, אותו למדה ג'איה במהלך המסע:
"מאבקה ונחישותה (של הסבתא) לימדו אותי שכל יום הוא יקר מציאות ושאהבה היא דבר שיש להגן עליו כפי שמגנים על אוצר שערכו לא יסולא בפז, שרק בני המזל מוצאים ונהנים ממנו".
"אני חוזרת עם מטרה ועם הבנה שלא היו בי קודם לכן. אולי החיים הם סדרה של החלטות שהגורל מעורב בהן. אולי הם קבלת העובדה שהבלתי אפשרי פירושו שדלת אחרת נפתחת. ואולי המשמעות היא שצריך להיות הכי חזקים דווקא בזמנים הקשים ביותר בחיים."
אני חוזרת עם ... "הכרת תודה על כל מה שיש לי ועם ניצוץ של תקווה בגלל מה שאני יכולה להיות, אני משחררת את עברי וצופה אל העתיד".

אמריקאית, בת ממוצא הודית, חשה לא אהובה מהמרחק שאמה מציבה ביניהן, מתחתנת עם גבר שהיא אוהבת. לאחר שלוש הפלות, אותה בת, מלאת צער, ג'יה, שמה מרחק כזה בינה לבין בעלה, עד שנישואיהם מסתיימים. כשג'יה מגלה שסבה בהודו גוסס, היא מחליטה לנסוע להודו כדי ללמוד מה סבה רצה לתת לאמה לפני מותו, וללמוד את הסודות מדוע אמה, שנולדה וגדלה בבית סבה, לא הותרה לחזור להודו לאחר שהתחתנה ועברה עם בעלה לאמריקה.

זו רק תחילת הסיפור. כאשר ג'יה לומדת את סודות סבתה ואמה באמצעות משרתה של הסבתא האהובה אמישה.

הדמות של אמישה מפותחת להפליא. האהבה והחמלה שלה כלפי הזולת, המאבקים והפחדים שלה, כולם בזיווג כל מה שג'יה קיבלה כמובן מאליו, ואז ההבנה מדוע לנה אמה היא מי שהיא.

סיפור מקסים, מומלץ מאד.

ספר מקסים, כתיבה יפה וברורה, נהניתי מקריאתו.

למדתי המון על התרבות ההודית, הנופים, החגים, אורח חייהם, אני בטוחה שלא הייתי שורדת.

גויה אישה נשואה לאמריקאי, לאחר מספר הפלות שעברה השניים מחליטים להתגרש. גויה טסה להודו במקום אימה
כדי להיפרד מסבה שנמצא על ערש דווי. לצערה היא מגיעה באיחור.
משרתו הנאמן של הסבא מגולל בפניה את סיפורם של הסבא והסבתא.
הסוף מפתיע, אני לא יכולתי לעצור את הדמעות.

ממליצה בחום

מעניין, סוחף.. באמת ספר כייפי.
מלמד רבות אודות התרבות ההודית: חיי המשפחה, המעמדות, מאבק הנשים להישמע ולהיראות והמאכלים השונים.
ספר שהוא כמו נסיעה לארץ אחרת...

החיבור בין העבר להווה עובר יפה ונוצר ספר מרתק ומחמם את הלב.