ביקורת ספרותית על אני מאשים [מהדורת 2018] מאת אמיל זולא
ספר מעולה

---

אוקטובר 1894- סרן אלפרד דרייפוס המשרת בצבא צרפת מואשם בבגידה חמורה לאחר שלטענת המאשימים העביר מידע סודי לגרמנים. הוא נעצר ונשלח לכלא צבאי.
דצמבר 1894- לדרייפוס נערך משפט צבאי בדלתיים סגורות. השופטים מרשיעים אותו על סמך מסמך סודי מזוייף. גזר הדין הוא גירוש ומאסר עולם.
ינואר 1895- בטכס השפלה פומבי נתלשות דרגותיו של דרייפוס בחצר בית הספר הצבאי בפריז.
את פרשת דרייפוס סיקר עיתונאי צעיר בשם בנימין זאב הרצל, הוא גם היה נוכח במעמד בו דרגותיו של דרייפוס נתלשו מעל בגדיו באופן משפיל לעיני כל.
ארוע זה יהווה זרז להרצל ויהפוך אותו מעיתונאי למנהיג ציוני המשוכנע כי עם ישראל ישכון לבטח רק במדינה משלו.
אפריל 1895- דרייפוס מגורש למושבת העונשין הצרפתית אי השדים ונכלא בבידוד.
יולי 1895- לוטננט-קולונל ז'ורז' פיקאר מתמנה לראש המודיעין במשרד הבטחון הצרפתי.
מרץ 1896- המודיעין הצרפתי מיירט מכתב שנשלח מהשגרירות הגרמנית אל רב-סרן אסטרהזי. לוטננט-קולונל פיקאר מתחיל לחקור את אסטרהזי.
אוגוסט 1896- פיקאר בודק את כל חומר החקירה נגד דרייפוס ולא מוצא כל עילה להרשאתו. הוא מגיע למסקנה שאסטרהזי הוא הבוגד ושכל צמרת הצבא והמודיעין הצרפתי העדיפו להגן עליו ולהאשים את דרייפוס היהודי.
ספטמבר 1896- חקירותי החודרניות של פיקאר ונסיונותיו לשכנע את הממונים עליו שדרייפוס איננו אשם מביאות לכך שהוא מורחק למזרח צרפת ומשם לתוניסיה.
לוסי, רעייתו של דרייפוס עותרת לבית הנבחרים בדרישה לבחון מחדש את תיקו.
נובמבר 1896- רב סרן הובר-ז'וזף הנרי מזייף מכתב שמפליל את דרייפוס.
1897- פיקאר מספר לעורך דינו את האמת אודות חפותו של דרייפוס ואשמתו של אסטרהזי. עורך הדין מעביר את המידע לשוירר-קסטנר סגן נשיא הסנאט הצרפתי.
שוירר מצטרף לקמפיין למען טיהור שמו של דרייפוס ומנסה לשכנע בכך את עמיתיו הפוליטיקאים.
ינואר 1898- אסטרהזי מועמד למשפט צבאי ומזוכה.

זיכויו של האשם האמיתי ואשמתו של חף מפשע מביאות את אמיל זולה שהיה כבר אז סופר מוערך ביותר לכתוב את ה"אני מאשים" שלו , זהו מכתב פומבי לנשיא הרפובליקה פליקס פור. המכתב פורסם בעיתון ל'אורור.
אמיל זולה שם את כל כובד משקלו ויכולתו כדי להוציא את האמת לאור. זולה לא היה יהודי וגם לא היה לו כל קשר או אינטרס כלשהו למשפט דרייפוס עצמו או לדרייפוס האיש. לזולה הפריע חילולה של האמת על ידי שקר אחד גדול של אנשים רבים מכל העליתה השלטונית והצבאית בצרפת. הוא ידע היטב שהוא ישלם מחיר כבד על-כך, אך היה מוכן ללכת עם האמת שלו עד הסוף.
לאחר שפרסם את ה"אני מאשים" נשפט לשנת מאסר על הוצאת דיבה ונמלט ללונדון.
מכתבו של זולה גרם לכך שהמשפט נפתח מחדש ובסופו דרייפוס זוכה מכל אשם. דרגותיו הוחזרו אליו והוא אף הוחזר לצבא וקיבל את אות אביר לגיון הכבוד.
פיקאר מונה לגנרל ומאוחר יותר לשר הבטחון.

אלפרד דרייפוס שימש כשעיר לעזאזל של מאבקים פנימיים בחברה ובממשל הצרפתי והיה היהודי בדרגה הגבוהה ביותר בצבא הצרפתי (סרן בחיל התותחנים).
עד לפרסום ה"אני מאשים" הייתה פרשת דרייפוס לעניין שבין יהודי צרפת ומיעוט פרוגרסיבי לבין הממסד הצבאי והפוליטי המגובה בהמון אנטישמי. יחסי הכוחות היו בלתי מאוזנים באופן מוחלט. לאחר פרסום ה"אני מאשים" הפכה הפרשה לעניין לאומי, שערער את עצם יסודות הרפובליקה הצרפתית המושתת על יסודות שלום, אחווה ואמת לכל אדם באשר הוא.
מה מקור השפעתו וכוחו של מכתב זה?
שלש סיבות לכך, וכולן קשורות לזולה האיש:
1) רדיפת צדק ואמת.
2) חוסר אינטרס אישי ומעורבות אישית בפרשה.
3) הנכונות לשלם מחיר אישי כבד.

רוב ספרי ההיסטוריה מציינים את פרשת דרייפוס כמחוללת הציונות הרישמית. זולה היה סופר גדול ואישיות עוד יותר גדולה.
מטריד שההתיחסות היום למכתב של זולה כה מעטה, והמהדורה העברית האחרונה שהוקדשה למאמר יצאה לאור ב-1949!

הספר פותח ב"אני מאשים" של זולה ולאחר מכן נערך דיון על השלבים השונים בפרשת דרייפוס ובמקביל על תרומתו של זולה לפרשה.
חובת קריאה לכל יהודי.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על אני מאשים [מהדורת 2018]