ביקורת ספרותית על כורש הנסיך האחרון - רומן היסטורי מאת יונתן ילון
ספר לא משהו

---

בית יהודי כדיפלומטיה אימפריאלית

את כורש אנחנו זוכרים לטובה, כמלך הנאור שהעניק ליהודים את האוטונומיה היהודית בירושלים, ואת חופש הפולחן שאפשר להם לחזור ולבנות את בית המקדש כמרכז פולחן יהודי, ובכך החלה גם תקופה חדשה ביהדות, הבית השני. בשל כך כורש זכה למעמד יוצא דופן ביהדות, עד כדי כך שכונה על ידה משיח: "כֹּה אָמַר ה' לִמְשִיחוֹ לְכוֹרֶשׁ"*. תארו לכך גוי שזוכה לתואר משיח, אין ספק שזאת אמירה בעלת משמעות המעוררת עניין.

אנחנו אוהבים את הצהרת כורש, משום שהיא מתכתבת עם הצהרה אחרת מודרנית, הצהרת בלפור, שאומנם לא עמד בראש האימפריה הבריטית אך היה שר החוץ שלה, ובכך הוא החל עידן חדש ליהודים, את יישום חזון הקמת המדינה היהודית, ולכן הצפייה המוקדמת הגדולה שהייתה לי מהרומן כורש הנסיך האחרון של יונתן ילון, העוסק בשליט האימפריה הפרסית, ששמו אמור להלך עלינו קסם עד עצם ימים אלה, מבלי שאנחנו יודעים אודותיו הרבה.

מסתבר שהאימפריות בעת העתיקה, לא היו חזקות רק במלחמות, לחלקן הייתה מדיניות ודיפלומטיה מתוחכמות, שלא פעם מעמידות בצל, את הדיפלומטיה המודרנית, הנראית לעתים נלעגת.

אך לא רק מדיניות מפתיעה הייתה לאימפריה הפרסית, אלא גם דת מיוחדת ומעוררת השראה – שכנראה חברה יחד לדיפלומטיה ואפשרה את חופש הפולחן, לא רק כתפיסה דתית, אלא גם כתפיסה פוליטית, שהעניקה חסות לדתות מקומיות, תמורת נאמנות לאימפריה הפרסית.

דת זרתוסטרא - בה האמינו הפרסיים, היא ייחודית, ביסודה קיימת דואלית המתהווה במאבק קוסמי בין הטוב לרע, המהווים יסוד לקיום האנושי, ובכך היא מקבילה למאבק בין האור לחושך הידוע בתרבות המערבית ובספרות האפוקליפטית היהודית, כחזון דניאל, המתאר מלחמה בין טוב לרע כאחרית הימים, או קץ ההיסטוריה כמונח מודרני. לפרסים היו מקדשים של אש, ששמשו עבורם מוקדי פולחן ודת שהשפיעו אף על הדת היהודית באמונה בגן העדן, גיהינום ובתחיית המתים.

כל ההקדמה הזאת נועדה, לומר לכם שלקריאת הספר כורש הגעתי עם צפייה גדולה, כמובן לא לקרוא ספר היסטורי, אבל רומן היסטורי טוב הידוע בנוסף לסיפור העלילה, לבטא את האווירה המתוחכמת והעשירה של התרבות והפוליטיקה הפרסית, ואת אישיותו המורכבת של כורש כמנהיג מייסד אימפריה.

לרומן הזה סיפור בסיסי מעניין, המבוסס על אגדה, אודות כורש התינוק שבגלל נבואה, שירש את סבו ואביו בעודם בחיים, בקש סבו לשנות את גורלו על ידי רציחתו. סיפור המתכתב היטב עם גורלו של אכילס, אך תודות לשר צבא בעל לב רחמן, הוא הוחלף בתינוק מת של זוג כפריים עניים. מכאן מהתחתית, כורש עולה ומעפיל לגורלו הבלתי נמנע, כמייסד האימפריה הפרסית המפוארת.

כגודל הצפייה גודל האכזבה, מהרומן הכתוב בצורה שדופה שלא מצליחה להעניק עומק לכורש כאישיות מורכבת ומתוחכמת, ולא אווירה הכרחית ברומן היסטורי טוב. הדת הפרסית מוצגת בצורה נלעגת באמצעות כוהנת דת, אותה אביו של כורש שוגל במקדש לעיניו הנדהמות של הבן. אפילו תיאורי הקרב לא משכנעים, שלא לדבר על תיאורים מוחמצים של נוף פראי בו הרים ונהרות שוצפים המשולבים במדבריות המשתרעים על שטחים עצומים, בהם האדם נאבק לא רק נגד אימפריות, אלא גם מול איתני הטבע. נקודת חולשה נוספת בספר היא הקשר היהודי, שממש לא משכנע, כורש הילד הגדל לצד צאצא למלכות בית דוד בכפר קטן ונידח, נרדף על ידי הבבלים המבקשים את נפשו.

הנקודה החיובית בספר, היא תמונת הכריכה מתוך תבליט פרסי מרהיב, שגרם לי לבקש לקרוא בו. עם תחילת הקריאה, הסתבר לי כי הוא רומן היסטורי מרודד של 185 עמודים הכתובים בפרקים קצרים, המותאמים לקוראי פוסטים ברשתות החברתיות. התוצאה היא תיאור לא משכנע של גיבור העלילה, תרבותו ותקופתו.

*ישעיהו, מ"ה, א

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על כורש הנסיך האחרון - רומן היסטורי