ביקורת ספרותית על יער נורווגי מאת הרוקי מורקמי
ספר מעולה

---

"את יודעת, הדור שלכם מקולקל. אתם לא עושים את X ואת Y כמו שצריך. אתם לא חיים כמו שאמורים לחיות, כמונו."

אני חושבת שלכולנו יש את הזכרון הזה: לכולנו אמרו את המשפט הזה בצורה כזו או אחרת. בין אם זה אמא, אבא, סבא, סבתא או סתם אנשים מהדור הקודם. לכולם אמרו את זה.
אני יודעת שאני שומעת אותו המון במקום השירות שלי (בית אבות).

יער נורווגי מחזק וממחיש את המשפט הזה. הוא לוקח אותו לרמה אחרת ומראה עד כמה הוא נכון.
(ספוילרים. אני באמת צריכה לכתוב את זה?)

הספר מדבר על וטנבה, תלמיד באוניברסיטה שלא נראה לי שהוא מרגיש משהו, לא באמת. החבר הכי טוב שלו ניסה להתאבד ומאז הוא פשוט מנסה לעבור את היום.
למזלו הטוב, הוא נפגש עם החברה של החבר שלו - נאוקו, בחורה שקטה ומלאת חן.שניהם מתחילים לבלות אחד עם השניה יותר ויותר עד שנאוקו מתמוטטת נפשית.
כן, זה אחד מהספרים האלו.
נאוקו הולכת למקום שמאוד דומה למה שהרדוף מציעה בארץ-מקום שקט המיועד לאנשים עם מחלה נפשית שבו הם עובדים בעבודות חלקאות בשביל לעזור להם להחלים ולהסתגל לחיים האמיתיים.
בנוסף לכך, וטנבה מכיר את ההפך המוחלט מנאוקו: מידורי הבוטה והחצופה. בגדול, מידורי מצפצפת בקול רם ככל האפשר על כל מה שבחורה צריכה להיות ולעשות ביפן ועושה בדיוק את ההפך.
מידורי מאוד ישראלית. אני לא הייתי מתפלאת אם היה כתוב בספר "אבא שלי במקור מישראל" כי היא ההגדרה לישראלית החצופה.
לאט לאט מורקמ- סליחה, וטנבה, מתחיל להכיר את שתי הבנות והעולמות השונים שמהן הן באות ואנחנו מגלים ששתיהן לא כל כך נערות פלקט.
נחשו מה? נאוקו היא לא רק שקטה ומלאת חן, היא מלאת שריטות והמלחמה שלה זו מלחמה יום-יומית: לחיות את היום, להצליח לתקשר עם כולם, לשמוח ולא לתת לעבר ולמחלה לתת לנצח אותה.
בנוסף לכך, מידורי היא בת מסורה שצריכה לדאוג לאחותה, לדאוג לאביה החולה ולחנות הספרים שברשותה. היא נותנת את כל מה שהיא יכולה לתת בשביל המשפחה שלה והיא צריכה את החום ואת האהבה שבסופו של היום, כולנו צריכים.
שתיהן נותנות לוטנבה את הסטירה שהוא צריך: החיים נועדו בשביל לחיות אותם! לא בשביל לעבור את הימים בשקט אלא בשביל לחוות אותם ולנסות להנות מכל רגע. גם אם יש רגעים קשים -ותאמינו לי, יש רגעים כאלו, גם לגיבור שלנו- לחיות אותם ולנסות לא להרגיש אותם.

הספר צעק לי את התשובה למשפט הראשון של הביקורת: "נכון, אנחנו לא מושלמים. אנחנו מכורים ליותר מידי דברים, נעשים פחות ופחות יציבים בנפשנו ומנסים שסקס ואלכוהול יעלים את איך שאנחנו מרגישים. וטנבה עשה את זה וגם אנחנו עושים את זה.
אבל נחשו מה? אנחנו מנסים את כל מה שאנחנו יכולים וחיים את החיים במלואם. אולי תסתכלו על הבעיות של הדור שלכם לפני שתתלוננו עלינו?"


(וכן, אני יודעת שמי שכתב את הספר נמצא ב"דור הקודם". אולי כל הדורות עושים את השטויות של הדור שלהם ומתלוננים על הדור שבא אחריהם?)

» ביקורות נוספות של Nightgale
» ביקורות נוספות על יער נורווגי