ביקורת ספרותית על שתיים מאת אפיניטי קונאר
ספר מעולה

---

יצא לי לקרוא די הרבה ספרים על השואה. הספר הזה הוא אחד המטלטלים שבהם. דרש תעצומות נפש בכל פעם שרציתי להמשיך לקרוא.
נדרשו לי שבועות רבים במקביל לספרים אחרים שקראתי כדי לצלוח אותו עד תומו. הוא היה קשה מכדי להתמודד איתו בלעדית ונדרשו ספרים נוספים במקביל אליו כדי לרכך את החוויה.

הספר כתוב מנקודת ראיה של 2 תאומות מנגלה. במכוון, הסיפור כתוב בצורה ילדותית ומעט נטול רגש לפחות בחלקו, כדי לנסות להקהות או אולי להעצים את הסבל או הקונפליקט בין מעשי הזוועה לבין עולם הילדות.

המון ספרים נכתבו על השואה מכיוונים שונים ומזויות ראיה שונות, אך מה שעוזר להמחיש יותר מכל את עוצמת הזוועה, הם תמיד סיפורים אישיים (או במקרה דנן, סיפור המבוסס בחלקו על עדויות אמיתיות של תאומי מנגלה) ובטח מזווית ראייתם של ילדים. וכמו שכבר כתב משוררנו הלאומי “נקמה כאת, נקמת דם ילד קטן, לא ברא השטן“...

גם לאחר כל סיפורי השואה האחרים, נראה שסיפוריהם של תאומי מנגלה, הם המזעזעים ביותר. היבטי ההתעללות בילדים במסווה של ניסויים רפואיים, בדרכים שונות ומשונות אותן קשה היה אפילו להמציא, חוסר האנושיות והאפטיות, היכולת של כל תאום להכיל גם את העובר על תאומו וגם עליו ולמצוא עדיין משמעות לעתיד במציאות מסוייטת מעצים את הזוועה.

ספר מאוד קשה לקריאה, אך גם חשוב כדי להכיר באמת את המציאות שחוו תאומי מנגלה, שעדיין הפתיעה אותי, למרות כל מה שהספקתי לקרוא עד היום.

מומלץ לכולם, אבל כנראה שיצליחו לסיים אותו רק בעלי קיבה חזקה.

» ביקורות נוספות של GNOLT
» ביקורות נוספות על שתיים