הביקורת נכתבה ביום ראשון, 28 בספטמבר, 2025
ע"י ציפור דרור
ע"י ציפור דרור
הספר "שתיים" מאת אפיניטי קונאר (יהודייה-פולנייה)
האמת? אין לי מושג איך הספר הזה הגיע אליי. הכריכה לא משכה את העין, אפילו לא רמזה למה שמסתתר בפנים. אולי זו הייתה המלצה ששכחתי. מה שכן, ואני מאמינה בזה בלב שלם ששום דבר לא קורה סתם.
הספר מספר את סיפורן של התאומות הזהות פרל וסטאשה, שמגיעות אל "גן החיות" של מנגלה באושוויץ.
רגע לפני שתברחו! חשוב לי לומר: הספר לא שוקע בתיאורים גרפיים של ניסויים אכזריים. הסופרת בוחרת דווקא בדרך ההפוכה – היא כותבת במילים מצומצמות, בהברות, באווירה. וזה כל מה שצריך כדי להבין את גודל הזוועה.
דווקא הבחירה הזו -לא לזעזע במכוון- היא זו שהופכת את התיאורים לעוצמתיים כל כך. השקט צורח.
במהלך שהותן במחנה, פרל וסטאשה נפרדות, ולאורך כל הספר הקורא אינו יודע אם שתיהן שרדו.
אינני יודעת אם הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי, אך ידוע כי מנגלה דאג להשמיד כמעט כל עדות לניסויים שערך. ייתכן שזהו קולן של כל אותן נשמות טהורות- ילדים, נשים, גברים ו״פגומים״ למיניהם שנמחקו בלי להשאיר אחריהם סימן, זיכרון או עדות.
הכתיבה של קונאר מרשימה, חודרת, מדויקת. נקודת המבט מתחלפת בין השתיים – ילדות בנות 12 שנאלצו להתבגר בעל כורחן. יש בספר קטעים שנכתבים בעיניים תמימות של ילדה, ודווקא התום הזה שובר את הלב.
למרות הכל –בתוך התופת– יש תמיד שביב של תקווה. איזה כוח פנימי, נסתר, שממשיך לדחוף קדימה גם כשאין בכך שום היגיון.
התרגשתי, דמעתי, והמשכתי לחשוב על הספר עוד זמן רב לאחר שסיימתי אותו.
ספר מטלטל, כואב, אך מלא באור בתוך החושך.
ממליצה מכל הלב.
(הספר נבחר בשנת 2016 כספר השנה של אמזון ולספר השנה הבולט ביותר בניו יורק טיימס באותה השנה)
0 הקוראים שאהבו את הביקורת